י"ג מידות

זבחים ל”ג (ע”ב) – לימוד מגזירה שוה

זבחים ל”ג (ע”ב):

דאיתמר אזהרה לאוכל בשר קודש מנין … רבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר.

בטמא שנכנס למקדש נאמר (במדבר י”ט, כ’):

את מקדש ה’ טמא.

ובטמא שאכל קדש נאמר (ויקרא ז’, כ’):

ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.

ולא נאמר שטמא את הקדש.
נראה שהלימוד מטומאת מקדש הוא שגם כאן הבשר הטהור והקדוש לא מגיע ליעדו להוסיף קדש וחיים לעולם.
המפגש עם הטומאה הוא מפגש עם המוות.
הביטוי “ונכרתה הנפש ההיא מעמיה”, מלמד שאכילת הטמא את בשר הקדש הוא ענין לאומי.
הכהן האוכל בשר קרבן השלמים עושה שלום בין כל הכוחות ומביא שלום לעולם. השלום הוא כח החיים של האומה וטמא האוכל את הקדש פוגע בשלום שכן הבשר לא מגיע למקומו הנכון ולא בונה את אשר תפקידו לבנות.
הפגיעה בשלום היא פגיעה באומה ועל כן הענש “ונכרתה מעמיה”.
גם הנכנס למקדש בטומאה מטמא את הקדש, ומקלקל את הקשר של האומה למקדש ולאלוקים ועל כן גם שם נאמר ענש כרת “ונכרתה הנפש ההיא מישראל”.
הגזירה השוה מלמדת על קשר פנימי בין בשר הקדש לבין המקדש במפגשם עם הטומאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.