זבחים מ' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
זבחים דף מ' (ע"ב):
מזה. תניא כוותיה דרב פפא: ועשה… כאשר עשה – מה ת"ל לפר? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין, דברי רבי; א"ר ישמעאל: ק"ו, ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן – השוה מעשים למעשים, מקום שהשוה קרבן לקרבן – אינו דין שישוה מעשה למעשה, אלא מה ת"ל לפר? זה פר העלם דבר של צבור, לפר – זה פר כהן משיח. אמר מר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן. מאי לא הושוה קרבן לקרבן? אילימא פר יוה"כ ושעיר יום הכפורים, איכא למיפרך: מה להנך שכן נכנס דמם לפניי ולפנים! אלא פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים, איכא למיפרך: מה להנך שכן מכפרין על עבירות מצוה ידועה! אלא פר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים, והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי פר והאי שעיר – הושוו מעשים למעשים למאי דכתב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן, דהאי פר והאי פר – אינו דין שהושוו מעשים למעשים, ואתא ליה פר יוה"כ (נמי) לאת בדם וטבילה מפר כהן משיח, ואתי ליה שעיר יוה"כ משעירי עבודת כוכבים מק"ו. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו? אמר רב פפא, קסבר תנא דבי רבי ישמעאל: דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו.
הקל וחומר הוא שאם במקרה שהקרבנות שונים שפר העלם דבר של ציבור הוא פר ואילו שעיר של יום הכיפורים הוא שעיר ולא פר ואעפ"כ השוותה התורה את מעשיהם, וזה בא ללמד שרצתה התורה שהתנהגותם עם הקרבנות השונים הללו תהיה שוה בדווקא, קל וחומר לקרבנות שוים, שזה פר וזה פר כמו פר העלם דבר של ציבור ופר יום הכיפורים, שיהיו שוים בהתנהגות עם הקרבן.
בפר העלם דבר של ציבור נאמר (ויקרא ד' ט"ז – י"ח):
והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד: וטבל הכהן אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני יקוק את פני הפרכת: ומן הדם יתן על קרנת המזבח אשר לפני יקוק אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד:
ובשעיר יוה"כ נאמר (ויקרא ט"ז, י"ד – ט"ו, י"ח):
ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו: ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת… ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב:
התורה השוותה מעשה שעיר של יום הכיפורים למעשה פר העלם דבר של ציבור, אף כי שניהם שונים בסוג הקרבן שזה פרק וזה שעיר.
ברור שכשהתורה מצוה להביא פר המצוה פועלת פעולה המיוחדת לפר וכשהמצוה בשעיר, הרי זו הנהגה שונה והמצוה פועלת פעולה שונה. אף על פי כן צורת ההתנהגות עם הקרבן שוה, כיון שמטרת הקרבנות שוה היא לכפר.
קל וחומר שכשהקרבן שוה ומצות שניהם בפר, שתהיה הנהגתם שוה בצורת ההתנהגות עם הקרבן.
יש לעיין האם באמת "קל וחומר" לפנינו? מהו כאן "קל" ומה "חומר". לפי האר"י קל הוא מידת הרחמים וחומר – מדת הדין, האם שייך לומר שהשווי מדת הרחמים והשינוי ממידת הדין? אתמהה.
אולי יש לפרש שהנהגת הפר היא בחינה של עבודה. הפר עובד והעול ששמים עליו בא על מנת ליתן חיים לעולם בעבודת האדמה שהוא עובד. לעומתו השעיר אינו עובד בפועל אלא משתמשים בחמרים שבו.
הוא אינו פועל אלא מתבטל הוא לרצון בעליו, ונותן להשתמש בחלקי גופו.
לפי זה יש לומר שהנהגת הפר היא בחינת רחמים שהוא הנהגה משפיעה ופועלת.
ואילו הנהגת השעיר היא סבילה ולא פועלת והיא הנהגת הדין בחי' שב ואל תעשה ואעפ"כ עבודתם שוה היא ואין הנהגת הדין והרחמים משנה דרך עבודתו.
ויובן הק"ו שאם מצאנו שפר שהוא רחמים ושעיר שהוא דין, אעפ"כ הל' עבודתם שוה היא קל וחומר לפר ופר ששניהם רחמים שתשווה עבודתם.