מנחות כ”ח (ע”ב)
תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה של כסף כשרה של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור’ יוסי ברבי יהודה מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה א”ל מאי דעתך א”ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דרשי מיהו מר סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ומר סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב אמר ליה סמי דידך מקמי דידי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ורבי יוסי בר’ יהודה דריש ריבויי ומיעוטי רבי דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה המנורה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ר’ יוסי בר’ יהודה דריש ריבויי ומיעוטי ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה תיעשה המנורה חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט של חרס אדרבה סמי דידך מקמי דידי לא ס”ד דתניא אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ ותניא אידך לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה ושל שבעה לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות ר’ יוסי בר רבי יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי אמרו לו משם ראיה שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ.
שתי בריתות סותרות יש בסוגיין שנחלקו בהסברת מחלוקת רבי ורבי יוסי ברב יהודה.
האחת סוברת שנחלקו אם עשאה מבעץ שהיא בדיל או עופרת או גיסטרון שהיא תערובת מתכות בכל מקרים הללו רבי פוסל ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר.
והשניה סוברת שנחלקו אם עשאן של עץ שבזה רבי פוסל ור’ יוסי ברבי יהודה מכשיר.
לפי הברייתא הראשונה המחלוקת היא בהבנת דרשת כלל ופרט וכלל.
הפסוק אומר (שמות כ”ה, ל”א):
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה.
מנורת – כלל, זהב טהור – פרט, מקשה תעשה המנורה – חזר וכלל, וכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט.
ובזה נחלקו. רבי סובר מה הפרט – זהב טהור – דבר חשוב, אף כל דבר חשוב, ולאפוקי מתכות לא חשובות. רב יוסי ברב יהודה סובר מה הפרט מתכת אף כל מתכת ועל כן מכשיר כל סוגי המתכות.
נראה שמחלוקתם היא מחלוקת האר”י והרמ”ע מפאנו בהנהגת כלל ופרט וכלל, והיא מחלוקת קדמונים במובאת כבר בזוהר ובתיקונים.
האר”י סובר שכלל ופרט וכלל, זה תפארת מלכות ויסוד. המלכות עולה ומכריעה בין תפארת ליסוד.
הרמ”ע מפאנו סובר שכלל ופרט וכלל זה כתר תפארת ומלכות. הרבה יש לדון במחלוקת זו בע”ה. לעניינו כאן לכאורה בזה נחלקו. האם הפרט הוא מלכות, וזה מה שסובר ר’ יוסי בר’ יהודה, שמדבר על החומר עצמו שהוא המתכת וזו בחי’ המלכות שהיא החומר או שהפרט הוא תפארת וזה דבר חשוב אשר בו יש להתפאר וזה הזהב והכסף שהם חשובים ויש להם ערך ובהם בני אדם מעריכים את רכושם.
בברייתא השניה נחלקו אם דרשינן בכלל ופרט או בריבוי ומיעוט. המחלוקת היא האם מנורה של עץ כשרה או פסולה רבי פוסל ורב יוסי ברב יהודה מכשיר.
רבי דורש כללי ופרטי וכאן כלל ופרט וכלל, מה הפרט מפורש כל מתכת אף כל מתכת, ועץ פסול.
רב יוסי ברב יהודה דורש ריבוי ומיעוט מאי ריבה, ריבה הכל ומאי מיעט – כלי חרס.
דעת רב יוסי בר יהודה כבר נתבאר בסוגיא בסוכה קחהו משם.
לפי ר’ יוסי ב”ר יהודה אנו מדברים על המנורה מצד יצירת האומנות שבה. האומנות נדרשת בריבוי ומיעוט. ראוי לרבות הכל. חופש האומנות. רק מיעוט קטן צריך, כדי שכל המלאכה תהיה מתוך תורה ומצוה ויחול עליה שם שמים (וע’ אגרות ראי”ה אג’ קנ”ח).
רבי דורש כלל ופרט וכלל. הכלל הראשון הוא מהנורה מן השמים (ע”פ הגמ’ כ”ט ע”א):
… ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם.
זו המנורה עוד קודם לירידה למציאות החומרית. היא בחינת שמים שזה התפארת.
הפרט זה החומר הארצי בחי’ מלכות וזו המתכת עצמה.
הכלל השני זה הוא האור העולה לגבוה להראות לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל. זו הבחינה הרוחנית היוצאת מן החומר וחוזרת להאיר לגבוה.
זו בחי’ כלל ופרט וכלל שדרשינן בסוגיין.