י"ג מידות

מנחות ס”ז (ע”א) – לימוד מגזירה שוה

מנחות ס”ז (ע”א):

בעי רבא גלגול עובד כוכבים מאי מיתנא תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב הא מאן קתני לה דברי הכל היא ואפי’ רבי מאיר ורבי יהודה דקמחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתיב דגנך דגנך יתירא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו עובדי כוכבים אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב חד עריסותיכם כדי עיסתכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עובדי כוכבים ולא עיסת הקדש או דלמא רבי יוסי ורבי שמעון קתני לה דקא פטרי אבל רבי מאיר ורבי יהודה גמרי ראשית ראשית מהתם אמר רבא יהא רעוא דאחזיה בחילמא הדר אמר רבא מאן דאמר מירוח העובד כוכבים פוטר גלגול העובד כוכבים פוטר מאן דאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר גלגול העובד כוכבים אינו פוטר.

מסקנת רבא היא שמ”ד שמירוח עובד כוכבים אינו פוטר אף גלגול אינו פוטר כיון שילפינן “ראשית” “ראשית” ממעשר.
נאמר במעשר (דברים י”ח, ד’):

ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו.

ונאמר בחלה (במדבר ט”ו, כ’-כ”א):

ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה.
מראשית ערסתיכם תתנו לה’ תרומה לדרתיכם.

מירוח התבואה וגלגול העיסה שוים המה בזה שהם מקבצים את הפרטים לכלל אחד.
כך היא לשון המהר”ל בנצח ישראל פרק ג’ על דברי המדרש (ב”ר פ’ א’):

בזכות ג’ דברים נברא העולם; בזכות ביכורים, בזכות מעשרות, ובזכות חלה.
בזכות ביכורים, דכתיב “בראשית ברא אלהים”, ואין “ראשית” אלא בכורים, דכתיב (שמות כג, יט) “ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלהיך”.
בזכות חלה, דכתיב “בראשית ברא אלהים”, ואין “ראשית” אלא חלה, דכתיב (במדבר טו, כ) “ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו'”.
בזכות מעשרות, דכתיב “בראשית ברא אלהים”, ואין “ראשית” אלא מעשרות, דכתיב (דברים יח, ד) “ראשית דגנך וגו'”.

וכתב המהר”ל לבאר לענין מעשרות וחלה:

…אבל מעשר, דהיינו כשנתקבץ ביחד כשהעמיד כרי. וחלה, כשנתחבר ונתגלגל ביחד, והודבק לגמרי… אבל המעשר, שהוא אחד מעשרה, והנה צריך חבור עשרה למעשר, ואז חייב במעשר, מפני שהוא נגד הבריאה שיש למציאותן החבור ביחד, אף על גב שאין כאן עירוב גמור, מכל מקום הוא חבור… אמנם מצות חלה אינו כך, מפני כי מצוה זאת היא נגד הבריאה שמתחבר הכל יחד. עיי”ש עוד בדבריו.

במעשר יש לומר שמירוח עכו”ם פוטר מפני שעיקר החיוב הוא גידול התבואה בארץ ישראל ברשות ישראל, והמירוח שהוא צירוף פרטי התבואה זה לזה הוא בבחינת תנא, לחיוב ולא עצמותו של החיוב.
בגזירה שוה “ראשית” “ראשית” לומדים חכמים שגם בחלה הקמח הישראלי מחייב בחלה, אמנם תנאי הוא שיהיה עיסה ושהמים יחברו חלקי העיסה זה לזה. החיבור אינו עצם החיוב כי אם תנאי, ברור ומובן שאין המים חייבים בחלה, אבל בלי מים לא תיתכן מצות חלה. המים מדביקים החלקים ועושים אותם עיסה. על כן יש לראות את התבואה והקמח כסיבת החיוב עצמו והמים והמירוח הם תנאי לחיוב שצריך שייתקבצו הפרטים לכלל אחד וייתרכבו זה בזה או הרכבה שכנית במעשר או הרכבה מזגית בחלה.
תכונת החיבור של החלקים היא ממידת התפארת ועל כן למדו בגזירה שוה שמדתה תפארת כיצד להתייחס לחיבור זה, ולמדנו שהחיבור אינו עצם החיבור כי אם תנאי לחיוב במצוה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.