י"ג מידות

זבחים ק”י (ע”א) – לימוד מגזירה שוה

זבחים ק”י (ע”א):

משנה קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבו בחוץ חייב: גמרא ואמאי ליבטלי שירים לקומץ אמר רבי זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ.

הקטרה נאמרה בקומץ (ויקרא ב’, ב’):

… וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה… והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה וגו’

ונאמרה הקטרה בשיירים (ויקרא ב’, י”א):

כל המנחה אשר תקריבו לה’ לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה’.

ודרשו חכמים על המילה “ממנו” שלכאורה מיותרת, כל שממנו לאשם לא תקטירו למזבח והיינו שהשיירים שחלק מהם – הקמץ – הולך לאשם, הם עצם לא עולים למזבח.
נראה שדרשו במידת סידור שנחלק וכאילו כתוב:

כל שאר וכל דבש לא תקטירו
לא תקטירו ממנו אשה לה’

וביאור הביטוי השני שכל שיש ממנו אשה לה’, לא תקטירו, והיינו שיירים.
התרגום מתרגם להקטיר לשון “אסיק” והיינו להעלות על המזבח. וילפינן הקטרה הקטרה שלעולם הקמץ אינו בטל ברוב ולעולם שם קמץ עליו, גם אם נתערב עם קמץ אחר או עם השיירים. כיון שהמצוה להעלותו על המזבח, על כן שמו עליו ועולה בשמו של המזבח.
נראה שזה גופא החידוש שהקטרה היא העלאה על המזבח וחיבור למזבח ולא מלשון ענן ועשן הקטרת (כמו שפרש”י) (יתכן לומר שאם הקטרה היינו העלאת עשן היתה הקטרת בטלה והעשן על שם עיקר הקטורת היה נקרא וצ”ע).
הגזירה השוה באה להשוות הקמץ בכל מקום שהוא שעולה למזבח בשמו המקורי ולא מתערב עם קמצים אחרים או עם שיירים. הקמיצה קובעת את הקומץ ומייחדת אותו לבל יתערב ויעלה כך למזבח. הגזירה השוה גוזרת את כל המפריעים לקומץ להיות נקרא בשמו, ומשאירה אותו כמו שהוא לחייבו על העלאה על העלאה בחוץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.