חגיגה ד' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
חגיגה ד' (ע"ב):
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה.
ובמהרש"א מציין לב"ר פרשה צ"ג ושם נאמר בשם רבי אלעזר בן עזריה:
ר' אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו.
במדרש יש דגש מיוחד על מידת הדין בה דן הקב"ה לעומת יוסף הצדיק. נראה שיוסף מידתו יסוד שהיא מידה הממזגת את הדין והרחמים וכוללת היא את הימין והשמאל בהיותה מידה אמצעית.
לפי זה מובן הקל וחומר שאם מול יוסף שאינו יושב על כסא דין, לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו, אל מול הקב"ה שדן יושב על כסא דין, קל וחומר שלא יכולים לעמוד בזה.
דרשה זו מתאימה לדברי האר"י על מידת קל וחומר שהנהגתה היא שחלק מונהג במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. אף כאן הנהגת הדין של הקב"ה היא דין גמור כדברי רבי אלעזר בן עזריה החוזר על הביטוי דין כמה פעמים והנהגת יוסף הצדיק היא רחמים ביחס להנהגת הקב"ה, ועל כן יש ללמוד קל וחומר.