חולין ע' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
חולין ע' (ע"ב):
משנה בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ר' יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור. גמרא מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה אמו להתירו באכילה לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה.
רש"י פירש את הקל וחומר, וזו לשונו:
אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא?
משמע שהדגש הוא שלהתיר באכילה זה החומר ולטהר מלטמא זה קל, ואם שחיטתה מתירתו באכילה ק"ו שבחייה תטהרו מלטמא וייחשב הוא כחלק ממנה.
ובספר מלא הרועים (בסוף ש"ס וילנא) כתב וזו לשונו:
כי היכי דחשבינן לה כגוף האם לענין שתועיל שחיטת האם לה, כך תועיל חיות האם שהיא בה כאילו היא חיה בעצמה, וכל זמן כשהיא בתוך רחם האם אזי חיות האם מועיל לה כאילו היא חיה.
משמע שהקל וחומר הוא כשהיא מתה בשחיטה, מועילה מחיצת האם ונחשב העובר כחלק ממנה, קל וחומר בחיותה, שייחשב העובר כחלק ממנה.
מיתת הבהמה בודאי סיבה היא לראות החלקים השונים כנפרדים, ואם בכל זאת נחשב העובר כחלק ממנה בשחיטתה קל וחומר שבחיותה שעדיין כולה יחידה אחת, שנחשב העובר כחלק ממנה. ואולי אפשר להכניס הבנה זו בתוך דברי רש"י ודו"ק.