חולין ק"כ (ע"ב) – קכ"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
חולין ק"כ (ע"ב) – קכ"א (ע"א):
והא דתנן אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים מני רבי יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר להו לבכורים מתרומה והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים.
נאמר בתרומה (במדבר י"ח, י"ב):
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים.
הרי שתירוש ויצהר שהם משקין היוצאים מן הזיתים והענבים, דינם כדין הפרי וחייבים בתרומה.
ביכורים אף הם נקראים תרומה ודינם שווה לתרומה, שהמשקין היוצאין מן הענבים והזיתים חייבין ויש להם דין ביכורים.
ערלה נלמדת מביכורים בגזירה שוה.
נאמר בביכורים (דברים כ"ו, ב'):
ולקחת מראשית כל פרי האדמה.
ונאמר בערלה (ויקרא י"ט, כ"ג):
וערלתם ערלתו את פריו.
הלימוד הוא ששמן ויין הם פרי. אינם נחשבים משקה שאינו פרי. בכל הפירות אנו אומרים שהפרי נועד לאכילה, והמשקה היוצא ממנו בטל ממנו שם פרי, שכן הפרי לא נועד להוציא ממנו משקה.
אף לברכה אנו אומרים שהמשקה אין דינו כפרי ומברכין עליו שהכל, שהוא זיעה בעלמא.
השמן והיין הם הפרי, לכך נועד הזית והגפן. הפרי מסתיר בתוכו את המשקה אשר הוא חלק ממנו.
על כן באה הגזירה השוה להגדיר מהו הפרי. הגזירה השוה מלמדת שגם המשקה היוצא מזיתים וענבים פרי הוא.
הגזירה השוה גוזרת את הקליפה ואת הפרי על מנת להגיע אל המשקה שהוא תוך הפרי, להשוותו לפרי עצמו ולהיקרא פרי1.
1 עי' לשון הרמ"ע מפאנו בביאור גזירה שוה: "גזרה שוה והיא פעולת התפארת הגוזר ומסרס הקלפות בכח עליון כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה להשואת מדותיהן ליתן את האמור של זה בזה".