בכורות כ"ה (ע"א) – לימוד מקל וחומר
בכורות כ"ה (ע"א):
וכן תולש את השער לראות מום: איבעיא להו לכתחלה או דיעבד.
ובשיטה מקובצת (על הדף) מבארים את הבעיה על פי גרסת ס"א (אות ז'):
לכתחילה ואתולש קאי או דיעבד ואלא יזיקנו קאי
וביאור לדברים: השאלה היא על הביטוי במשנה "וכן תולש את השיער לראות מקום מום" האם "וכן" מתייחס למה שנאמר בתחילה "השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער" ובאה הסיפא לומר שהוא הדין גם לראות מום אפשר לתלוש לכתחילה. או ש"וכן תולש וכו'" מתייחס לנאמר אחר "וכן תולש": "ובלבד שלא יזיזנו ממקומו" ובא כן לומר שגם במראה מום אסור להזיזו ממקומו.
ועונה הגמרא שמן הברייתא שמע מינא שלכתחילה תולש ו"כן תולש" קאי על התולש שנאמר בתחילה.
ומוכיחה הגמרא את הדברים מגוף המשנה שנאמר בה:
וכן התולש את השער לראות מקום מום מאי וכן אילימא שלא יזיזו את מקומו.
והיינו שגם לראות מומו לא יזיזנו:
השתא ומה שוחט דשחיטתו מוכחת עליו לא יזיזנו, לראות מקום מום מיבעיא.
הגמ' אומרת שאם זה קאי על שלא יזיזנו ממקומו והמשנה אומרת שכמו שוחט אסור לו להזיזו ממקומו, אף מראה מום, אסור, לא שייכת לשון "וכן" שהרי קל וחומר הוא, שאם בשחיטה שהשחיטה עצמה מוכיחה שאינו גוזז צמר, וזה נבחן כ"קל" ואעפ"כ אמרינן שלא יזיז, במראה מום, שהוא "חמור" שאין כל הוכחה שאינו רוצה לגזוז, שכן המום לא ניכר לרואים מבחוץ, קל וחומר שלא יזיזנו. ולכן לא שייך "וכן".
ומזה מוכח שהלשון "וכן תולש" קאי על התולש בשחיטה שלכתחילה תולש וכן במראה מומו לכתחילה תולש.
ראינו, אפוא, שהקל וחומר כפשוטו "קל" "וחמור", ששחיטתו מוכחת עליו זה סיבה להקל ונבחן כ"קל", ומראה מום שאין כל הוכחה זו סיבה להחמיר ונבחן כ"חמור".