בכורות ל"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

בכורות ל"ג (ע"א):

ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור ובית הלל אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק (וחד לכדר') [ור'] אושעיא וחד לכדרבי אלעזר הקפר ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה תנו רבנן בכור אין מאכילין אותו לנדות דברי בית שמאי ובית הלל אומרים מאכילין אותו לנדות מאי טעמא דבית שמאי אומרים דכתיב ובשרם יהיה לך מה התם נדות לא אף הכא נדות לא ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה ובית שמאי אומרים ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות ובית הלל התם הוא דגלי רחמנא טמא נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא תנו רבנן אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר בר' שמעון היא דתנן היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של תמימה אסורה ר"א ברבי שמעון אומר אפילו בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה ורב חסדא לוקמה כולה כבית שמאי אומרים דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי אומרים אלא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא

הקל וחומר פשוט הוא שהטמא אסור בקדשים קלים וזר עדיף ממנו שאוכל בקדשים קלים כגון שלמים ופסח, ואם מצינו שטמא אוכל בכור בעל מום קל וחומר שזר יאכל בכור טמא.
ואף שמצינו שטמא הותר מכלל בעבודת ציבור שטומאה הותרה בציבור, זה דין בעבודה אבל בדין אכילה זר עדיף ולא מצינו מקום ש"כהן טמא מותר בה וזר אסור בה" (רש"י).
ההיתר נחשב ל"קל" ואילו האיסור לאכול נחשב "חמור" ואם טמא – שהוא חמור מזר שהרי אסור בקדשים קלים, וזר מותר בהם, מותר באכילת בכור בעל מום, קל וחומר לזר שקל ממנו שמותר בבכור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.