בכורות נ"ד (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בכורות נ"ד (ע"ב):
וכי תימא אי כתיב כל מעשר בהמה הוי אמינא אפילו חיה תחת תחת מקדשים גמר.
ופרש"י:
וכי תימא אי כתב בהמה ה"א חיה בכלל בהמה – וליחייב חיה במעשר… גמיר תחת תחת מקדשים כתיב הכא (ויקרא כז) תחת השבט וכתיב התם (שם כב) תחת אמו והתם חיה לא דכתיב שור כשב ועז וכו'.
ולהלן דף נ"ז (ע"א) במשנה:
הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום.
ובגמרא (נ"ז ע"א):
מנא הני מילי וכו'… רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמר כאן תחת השבט ונאמר להלן תחת אמו מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו.
נראה בביאור גזירה שוה זו, על פי ביאור הרב קוק למידת גזירה שוה שאף ששני הפסוקים נראים כרחוקים זה מזה ואין קשר ביניהם המילה המשותפת מלמדת על קשר פנימי.
שני הפסוקים הם:
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקרא כ"ב, כ"ז)
כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש (ויקרא כ"ז, ל"ב)
המילה "תחת" המשותפת לשני הפסוקים קושרת אותם ואומרת שרק מה שראוי להקרבה שזו משמעות הפסוק "תחת אמו" שהרי ההמשך "ומיום השמיני להלאה יירצה לקרבן" (ויקרא כ"ב, כ"ז ) גם המעשר הוא קדש ודומה הוא לקרבן לכן רק הראוי להקרבה נכנס לדיר להתעשר.