ברכות ס"ג (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.
בסוף מסכת ברכות (ס"ג ע"ב) דְרָשות בכבוד ת"ח ובכבוד אכסניא
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות לג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים קל וחומר ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה (שמות לג) והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים
ביאור האר"י לקל וחומר:
דרשא זו מצד המלכות, שמקבלת מהת"ת פעם כך ופעם כך, כי פעם תקבל מחו"ג שבת"ת, וזהו מקל. כי קל רמז לרחמים, המקילים את הדין, ומרחמים על העולם. וחומר, רומז אל הדין, המחמיר לדון את העולם, הרי מדה א'. ומדה זו, כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים, ומרחם על העולם:
ביאור הרב קוק לקל וחומר:
הקל והחומר בערכי התורה הוא כמו הגודל והקוטן במציאות הכללית, המוחשית והערכית. אם לא הגודל לא נודע לנו הקוטן, ואם לא הקוטן לא נדע את הגודל, כי הם ערכים שהם נמדדים דוקא זה לעומת זה, וכמו כן הוא הקל והחומר. לולא מדת הקל לא ידענו הערכה למדת החומר, ולולא מדת החומר לא ידענו הערכת הקל. רק זה לעומת זה הם נשקלים, קל לעומת חומר, וחומר לעומת קל. ובכללות מדת הקל נמשכת היא מהופעת הרוח הגדולה, שאין שם כי-אם שאיפה עזיזה למלאות כל חוב, להרבות אור קדש, ולהגדיל תורה ומצוה ולהאדירה. שם הענג הוא ההולך ומניע את כל התנועות שבמעשה, והכל הוא קל. והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה משום גסות ומשום הפרעה. וקבלת עול מלכות שמים באה בזה להרשים את כל רשימת קדשה, ושני המזוגים יחד בונים את שלמותה של המדה, שהיא מאוחדת משני הזרמים, העליוני והתחתיתי, שמשניהם יחד מתחצבת היא מדתה של תכונת הקל וחומר.
נראה ביסוד הדבר שיש דרישה לכבוד ת"ח ולהנות תלמידי חכמים מנכסי בעלי בתים. כשיש דרישה או אז דורשים בכבוד התורה ובכבוד אכסניא לת"ח.
הדרישה לכבוד ת"ח באה ממאבקי כח בין העוסקים במלאכתם ומיישבים את העולם לבין העוסקים בתורה ונותנים משמעות ליישובו של עולם.
העוסקים ביישובו של עולם שייכים להנהגת הדין. מתנהלים הם על פי חוקי הטבע וחוקי החיים.
לעומתם העוסקים בתורה, קשורים למקור השפע והחסד של העולם ומונהגים במידת הרחמים.
תפקיד הקל וחומר הוא ללמדנו איך יכולים העוסקים ביישובו של עולם, להתחבר אל השרש ולזכות בהנהגת הרחמים.
ראשית פתיחת הדרשות היא על כבוד התורה. רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום שהיה המארח, לו נאה לדרוש בכבוד תורה, ולא בכבוד אכסניה.
הדגש הוא על "מבקשי ה'". תלמידי חכמים הם הקושרים את מחנה ישראל אל הארון, הם המחברים את העם לשרשו ובכך מתקנים אותו, וממלאים אותו בשפע.
אם בקשת הארון שהיה רחוק מעט ממחנה ישראל מזכה בתואר "מבקש ה'" קל וחומר שכיתות רגליים מעיר לעיר וממדינה למדינה יוצרת מציאות של בקשת ה', ומזכה בכך כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה.
ולאחר באו הדרשות בכבוד אכסניה.
אם יתרו שהיה שייך להנהגת הדין (שהרי מקורו בעבודה זרה ומשם רכש את מקומו), מעצם היותו אכסניא למשה רבינו זכה לחסד ולרחמים, קל וחומר לעוסקים ביישובו של עולם שאם ייהנו ת"ח מנכסיהם יזכו להנהגת החסד.
אם המצרים שבוודאי שייכים להנהגת דין (מדרש ריש וארא: "ורבי יוסי ב"ר חנינא אמר "אלוקים" על המצריים, "אני ה'" על ישראל") מעצם העובדה שהיו אכסניא לבני ישראל אף שהיה לצורך עצמם, זכו להנהגת החסד, קל וחומר למהנה ת"ח מנכסיו.
ובית עובד אדום הגתי ששמו מעיד על שייכותו להנהגת הדין (אדום) מתוך שהיה אכסניא לארון, אף שזו אכסניא מועטת בלא אכילה ושתיה, זכה לכל החסד שזכה, קל וחומר למאכיל ת"ח שייזכה להנהגת הרחמים.
השפע שזכו לו יתרו, המצרים ובית עובד הגיתי מלמד שהיותם אכסניה לתורה, כבר קשרה אותם וחיברה אותם אל השרש ומשם בא שפעם. קל וחומר לדברים המחוברים כבר באיזו מידה אל המקור שיבטאו את חיבורם בהיותם אכסניה לתלמידי חכמים, שיזכו לשפע רב ממקור הברכה והשפע.