ערכין ל' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
ערכין ל' (ע"א):
תנו רבנן מכרה לראשון במנה ומכרה ראשון לשני במאתים מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון ת"ל [לאיש] אשר מכר לו מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מנין שאין מחשבין אלא עם השני ת"ל לאיש [לאיש] אשר בתוכו דברי רבי רבי דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים מנין שאינו מחשב אלא במנה שנאמר והשיב את העודף העודף שבידו מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה מנין שאין מחשבין אלא במנה שנאמר והשיב את העודף העודף שבקרקע מאי בינייהו דאייקר וזל ואייקר וממאי דלקולא דלמא לחומרא לא ס"ד דגמר גאולה גאולה מעבד עברי והתם מנלן דתניא נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין אלא ממנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין אלא ממנה שנאמר כפי שניו ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים שנגאל וידו על העליונה נמכר לישראל מנין ת"ל שכיר שכיר לגזירה שוה.
שתי גזירות שוות יש בסוגיין.
"גאולה" "גאולה" בה לומדים שדה אחוזה מעבד עברי. וגזירה שוה "שכיר" "שכיר" בה לומדים עבד עברי הנמכר לישראל מנמכר לגוי.
ועי' מש"כ בקידושין דף י"ד ע"א, ודף כ' ע"ב בענין סוגייתנו.
ויש להוסיף גם על פי רש"י שכתב בד"ה "גאולה גאולה":
גאולה גאולה – כתיב הכא (ויקרא כה) ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי (שם) גאולה תהיה לו.
נראה שיש להדגיש את מה שנאמר בסוגיא:
וממאי דלקולא דלמא לחומרא לא ס"ד דגמר גאולה גאולה.
המילה גאולה עצמה מלמדת על הנהגת "קולא", כשם שעבד עברי, מתנהגת התורה עמו לקולא, והשאיפה והכוון הוא לגאולה וחזרה למקורו, לביתו למשפחתו ולחירותו, כך גם בשדה אחוזה, שהמוכר יצא ממקור חיותו ופרנסתו שהוא שדה אבותיו, ונאלץ למכור אחוזתו, מתנהגת עמו התורה "לקולא", ושאיפת התורה שאף הוא יחזור למקור חיותו בשדה אחוזתו שזו היא חירותו.
גם הגזירה השוה "שכיר" "שכיר" באה לקולא, ונובעת מראיית העבד כ"שכיר", שהוא יותר קרוב לחירות מאשר המילה "עבד". המילה "שכיר" משתלבת במילה "גאולה" ושתיהן נלמדות בגזירה שוה שהיא מידת תפארת ורחמים הממתקים את הדין.