ירושלמי עירובין נ' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
ירושלמי עירובין ריש פרק כיצד משתפין (נ' ע"ב):
ר' יוחנן אמר קולי חומרין בדבר מה אינון תמן שעירובי חצירות מדבריהן את אומר מזכין עירובי תחומין מדבר תורה לכ"ש.
בשתי ההלכות, בעירובי חצרות ובעירובי תחומין, אנו רואים את מקום מזונו של האדם, כאילו שבת שם וכאילו זה מקומו, וזה מאפשר לטלטל בעירובי חצרות מבית לחצר ובחצר, ובעירוב תחומין מאפשר ללכת משם אלפיים אמה.
השאלה היא האם צריך לזכות לכל אחד את המזון שנחשב לשלו, על מנת שייחשב שזו דירתו, או שדי להניח המזון בלא לזכות לו.
מצוות דרבנן נבחנות כ"קל" כמו שמצינו ספיקא דרבנן לקולא ואילו מצוות התורה נבחנות כ"חמור" כמו ספיקא דאורייתא לחומרא, הרי שבאותו ענין – ספק – דרבנן לקולא ודאורייתא לחומרא.
על כן בסוגיין אם בדרבנן שהם קולא, החמירו שמזכין בפת של עירוב חצרות ולא די שמניחים הפת בשבילו, קל וחומר, שמזכין בפת של עירובי תחומין שעיקרו דאורייתא שהוא לחומרא.