ספרא אמור ח' – לימוד מדבר הלמד מעניינו
ספרא אמור ח':
(י) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת לה' – יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפיקודים, הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן, וכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, אלא אלו קרבו בגלל לחם ואילו קרבו בגלל היום.
שבעת הכבשים של פרשת אמור הבאים עם הלחם, לא הם שבעת הכבשים של פרשת פנחס הבאים במוסף חג השבועות.
בספרא ובגמ' למדו זאת מהפרים והאילים של חג השבועות שני פרים ואיל אחד למוספין ובפרשת אמור עם הלחם פר אחד ושני אילים, ועוד ששבעת הכבשים בפרשת אמור עם הלחם הם ראשונים לפני הפר והאילים ובפנחס הם באים אחר הפרים והאיל.
נראה שהמידה בה נלמדת הלכה זו שאין אלו שבעת הכבשים של פרשת אמור כאלו של פנחס הוא דבר הלמד מעניינו. הענין באמור הוא הלחם ולכן שונים מספרי האילים והפרים וגם מקומם של שבעת הכבשים בסדר הקרבנות שונה. ומכאן שאינם אלו של פרשת פנחס.
יש להבין את ההבדל בין מוסף לבין קרבנות הבאים בגלל הלחם ומתוך כך להבין את ההבדלים ומתוך כך להבין קשר המידה לתוכן ההלכה הנלמדת.
נראה שהבדל יסודי בין הפרשיות. בפרשת אמור בקרבנות הבאים עם הלחם המגמה היא להעלות את הלחם היוצא מן הארץ אל הקדושה השמי-מית במקדש בקדושתו. בפרשת פנחס בקרבנות המוספין, המקדש יורד אל העולם ומשפיע עליו קדושה.
שבעת הכבשים מבטאים את שבעת ימי בראשית ימי הבנין של מעשה בראשית. מבטאים הם את הטבע העולה אל הקדש. לכן בפרשת אמור הקרבנות הבאים עם הלחם ובגללו, שבעת הכבשים קודמים לשאר הקרבנות. הם כמו הלחם, עולים מן הטבע אל הקדש.
אחריהם בא הפר המבטא את העבודה הנצרכת להוציא לחם מן הארץ, ושני אילים המבטאים את המפגש שבין המנהיגות הטבעית בחינת המלכות עם המנהיגות השוכנת במקדש ככהן בעבודתו וסנהדרין בלשכת הגזית. הקדושה והתורה.
אבל בפרשת פנחס שני פרים הם הקודמים. הם מבטאים את מקור העבודה שהיא עבודת המקדש ההולך ומשפיע על עבודת הטבע והחיים. ושניהם מתייחדים בבחינה של האחריות של האדם להביא העולם למטרתו ותכליתו שזו מטרה אחת לכל העבודות המתבטאות באיל אחד המשפיע שפע של אחריות האדם לבריאה. ואז באים שבעת הכבשים המבטאים את הטבע הבראשיתי אליו באה כל ההשפעה הנפלאה הזו לרוממו ולקדשו.
בפרשת אמור אנו לומדים על שבעת הכבשים שבאים בגלל הלחם במדת דבר הלמד מעניינו, מדת המלכות, המנהיגה את הטבעיות והמעשיות, בחלק היותר ארצי שלה (ובלשון האר"י המלכות בנצח והוד שבה) היא מקבלת מן התפארת. היא עולה לקבל אידיאלים של קדש ושל תורה ביום מתן תורה. שבעת הכבשים, אשר כוחם ממעשה בראשית עולים עם הלחם לקבל שפעם מן התורה והמקדש. זו הנהגת דבר הלמד מעניינו וזו הנהגת פרשה מופלאה זו.
דבר הלמד מעניינו – לשון האר"י מלכות בנצח והוד המקבלת מן המלכות
דבר – מלכות, הלמד – נצח והוד, מענין ו' – מקבלים מן הת"ת
אכן המלכות שהיא בחינת הטבע הולך בנצח והוד שבו (בחי' רגליים) ועולה לירושלים בחג השבועות לקבל תורה. "ת"ת זו מתן תורה".