י"ג מידות

סנהדרין י”ד (ע”א) – לימוד מגזירה שוה

סנהדרין י”ד (ע”א):

ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך.

עי’ יד רמ”ה שלמסקנה לר’ יהודה ילפינן גזירה שוה “זקני” “זקני”, מסמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור, למדידת הערים סביבות החלל בפרשת עגלה ערופה.
נראה שלפי ביאור הרב קוק לגזירה שוה מבוארת הסוגיא. המילים המשותפות “זקני” “זקניך” מלמדות על קשר פנימי עמוק. “זקני העדה” הסומכים ידיהם על פר העלם דבר של ציבור, הם נציגי האומה כולה, והם מבטאים תשובת האומה ותיקונה, עקב התקלה של הוראה בטעות וחטא הציבור הבא בעקבותיה. הגזירה השוה לפרשת עגלה ערופה, מלמדת שכשנמצא חלל באדמה ולא נודע מי הכהו, יש בחינה של חטא וקלקול באומה כולה. כל ישראל ספק רוצחים. כל ישראל זקוקים לכפרה, כמו שנאמר בסיומה של הפרשה “כפר לעמך ישראל”. ואף הארץ זקוקה לכפרה “ולארץ לא יכופר על הדם אשר שופך בה” וגו’.
על כן ילפינן מסמיכת זקנים על הפר, שכשם שסמיכה זו נעשית על ידי הזקנים המיוחדים מסנהדרין הגדולה אשר בלשכת הגזית, כך גם המדידה אל העיר הקרובה לחלל נעשית על ידי הזקנים המיוחדים מסנהדרין הגדולה.

וזו לשון היד רמ”ה:

… ורבי יהודה גמר זקני מפר העדה מה להלן מיוחדין שבעדה דכתיב העדה אף כאן מיוחדין שבעדה, ושופטיך למה לי אלא ושופטיך למנינא, ורבי שמעון זקני זקני לא גמר ושופטיך למיוחדין שבשופטיך, אלא מעתה וכו’.
הכי אשכחינן לה בנוסחא עתיקא והכי פירושא כיון דאפקיה ר’ שמעון להאי ושופטיך למיוחדין שבשופטיך איצטריך למימר ור’ יהודה דמיבעי ליה ושופטיך למנינא למיוחדין מנא ליה, ופשטינן דר’ יהודה נפקא ליה מג”ש דזקני זקני וכיון דנפקא מג”ש ושופטיך למה לי אלא על כרחך ושופטיך למנינא כדאמרן.
ור”ש מיבעי ליה ושופטיך למיוחדין זקני זקני לא גמר הילכך מיבעי ליה ושופטיך למיוחדין שבשופטיך, ורבינו שלמה לא גרס הכי… כלומר לעולם לא גמיר ג”ש וכו’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.