לחיות עם פרשת השבוע – לחיות בלי מבצעים
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
הרצי"ה קוק זצ"ל היה חוזר הרבה על כך שפרשיות ספר בראשית מחולקות לזוגות. פרשות בראשית ונח עוסקות בראשיתו של העולם. פרשות לך לך וירא – באברהם אבינו. פרשות חיי שרה ותולדות – ביצחק. פרשות ויצא וישלח – ביעקב.
בפרשיות הללו, בהן אנו עוסקים בדמותו של יצחק אבינו, מביא הרצי"ה את דברי הגמרא (שבת פ"ט ע"ב):
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך", לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה (=לא בזקנים טעם, ולא בילדים עצה). אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך?! ועוד, כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו (=הסר עשרים שנה שאינך מעניש עליהן), פשו להו חמשין (=נותרו חמישים). דל עשרין וחמשה דלילותא (=הסר עשרים וחמש שנים של הלילות), פשו להו עשרין וחמשה (נותרו עשרים וחמש). דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא (=הסר שתים עשרה שנים וחצי של תפילה ואכילה ובית הכסא, נותרו שתים עשרה שנים וחצי). אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו, פלגא עלי ופלגא עליך (=חצי עלי וחצי עליך). ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך (=הרי הקרבתי עצמי לפניך). פתחו ואמרו: "אתה אבינו".
בתחילה הקב"ה כלל לא פונה ליצחק, ורק אחר שאברהם ויעקב לא מבקשים רחמים על ישראל – פונה ה' ליצחק. אך לבסוף דווקא יצחק, הוא זה שמלמד זכות על עם ישראל.
לפני שנים רבות, כשאפי איתם היה מח"ט גבעתי, הוא הזמין אותי לתת שיחה לחיילי החטיבה. לאחר השיחה – הוא דיבר בפני החיילים, והזכיר את הגמרא הזאת. הוא השתמש בגמרא כדי ללמד זכות על החיילים. עוד יותר מכל אדם, לחיילים אין זמן לחטוא. מהבוקר ועד הערב הם רצים ומתאמנים ושומרים ותופסים קו – הם כל הזמן עסוקים באימונים ובלחימה, ואין להם כלל זמן לחטוא. זו צורה יפה של לימוד זכות על החיילים, בדרכו של יצחק אבינו.
ננסה להבין את משמעות הגמרא. מדוע אברהם ויעקב אמרו דבר אחד, ויצחק אמר דבר שונה? מהי מידתו של יצחק שבעבורה אמר את דבריו?
חייהם של אברהם ויעקב, בשונה מחייו של יצחק, מלאים בסיפורים.
אברהם – יוצא מחרן ובא לארץ ישראל. לאחר מכן הוא יורד למצרים ועובר נסיונות במצרים ועם הפלישתים. אברהם בונה מזבחות וקורא בשם ה'.
יעקב – חייו מלאים "סיבוכים", כלשונו של הרצי"ה. עוד קודם לידתו הוא מתרוצץ בבטן עם עשו. בלידה – ידו אוחזת בעקב אחיו. לאחר מכן הוא נאלץ להתמודד מול עשו ומול לבן, ולבסוף סיפור מכירת יוסף והירידה למצרים.
יצחק – אין לו סיפורים. המעט שיש – נסתר ונעלם. סיפור חפירת הבארות, שהוא אולי הדבר המרכזי שיצחק עושה – אפוף סוד. מהי משמעות חפירת הבארות, סתימתן, קריאת השמות?
יצחק "כולו נפעלות". אחרים פועלים למענו. גם בסיפור העקדה – יצחק איננו פעיל. "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב, א'). נפעלותו של יצחק בולטת ביותר בעת שאברהם מחפש עבורו אשה. אברהם דן עם העבד, האם להשיב את יצחק לחרן או לא. הם כלל לא שואלים את יצחק לדעתו, שלא כמו רבקה (בראשית כ"ד, נ"ז): "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ". אברהם לא אומר ליצחק לא לצאת מן הארץ, אלא מזהיר על כך את העבד.
גם כששרה חוששת שישמעאל משפיע לרעה על יצחק – היא דואגת לגרש את ישמעאל ואת הגר, וכלל לא מדברת עם יצחק. הכל נעשה עבורו, והוא כלל לא פועל.
תפקידו של יצחק הוא להוריד את העוצמות הגדולות של אברהם אל העולם ואל החיים.
יש לדרוש על כך את הפסוק בתהלים (כ"ד, ג'):
"מִי יַעֲלֶה בְהַר ה'" – זה אברהם, שסלל דרך ועלה אל הר ה'.
"וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" – זה יצחק, שתפקידו הוא להיאחז ולחיות את החיים לאור האידיאלים שהציב אברהם. לבנות מציאות שתחיה על פי האידיאלים העליונים – זה תפקידו של יצחק.
יצחק איננו מחדש דרך – וזהו החידוש הגדול שלו. הוא הולך בדרכו של אברהם והופך אותה לדרך חיים. על יצחק נאמר (בראשית כ"ו, ט"ז):
…כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד.
יש ליצחק עוצמות אדירות – שמתבטאות בחיי שגרה מרוממים.
לחיות את השגרה בעוצמה גדולה – זהו הנסיון הגדול ביותר. גם אנו בדורנו זקוקים לכך.
הדורות הראשונים ששבו לארץ ישראל מן הגלות נאחזו בארץ במסירות נפש עצומה. משפחות שכלו ילדים ממחלת הקדחת – ולא נשברו. אלו הם דורות של ענקים.
התפקיד של הדור שלנו הוא לשמר את הקיים. זהו תפקיד חשוב ולא קל. אנו צריכים לחיות את חיינו בעוצמה גדולה – בלי שיש בכך מעשי גבורה וחלוציות מיוחדים.
נראה, שלאור זאת יש להבין את דברי הגמרא.
אברהם ויעקב חיו חיים של רגעים מיוחדים. אם אדם חוטא ברגעים אלו – "ימחו על קדושת שמך", חלילה.
אך יצחק אומר לקב"ה – אל תסתכל על הדברים המיוחדים, אלא על ההמון. רוב הציבור, ורוב חייו של אדם – הם טובים. אנשים חיים את החיים בצורה ערכית. עובדים לפרנסתם, מגדלים משפחה – השגרה מתוקנת, וזה דבר גדול.
כשמסתכלים על הציבור, אין זה נכון לבחון את הדברים על פי התקשורת, או על פי אנשים יחידים, חשובים ככל שיהיו. יש לבחון את ההמון, את שגרת החיים. כאן רואים את היופי של חיים מתוקנים. אפשר להתבונן על הציבור בעין טובה ולומר לקב"ה – כמה זמן נשאר לאדם לחטוא? את מעט החטאים – אפשר לשאת.
אנו רואים היום ריבוי של תורה בציבור. רבים לומדים דף יומי, רבים חיים את חייהם לאור התורה. חיי השגרה נעשים בגדלות ובצורה מתוקנת. המבט של יצחק מלוה אותנו בדור הזה ומראה לנו את הטוב שיש בחיי השגרה של ההמון.
אחד ה"סיפורים" המרכזיים בחייו של יצחק הוא סיפור חפירת הבארות. ניתן ללמוד מכאן, שעניינו של יצחק הוא גילוי הנסתר. כשחופרים באר – מגלים את המים שנמצאים מתחת לאדמה. יצחק מגלה את החיות הנסתרת, את האמונה החבויה מתחת למעטה החיצוני של החיים.
אדם מסתכל על האדמה – ורואה אדמה, עצים ואבנים. רק כשהוא מעמיק לחפור, הוא מגלה שמתחת למקום שנראה יבש – זורמים מים חיים.
כשמסתכלים על העולם, נראה שהטבע מתנהל מעצמו. רק כשמעמיקים את המבט מגלים את הנשמה האלוקית שמחיה את העולם בצורה נסתרת.
הפלישתים ממלאים את הבארות בעפר. הטבע מסתיר את המים החיים, את האמונה. צריך לשוב ולחפור את הבארות שנסתמו, לגלות שוב את האמונה ואת הנשמה המחיה את המציאות הטבעית.
על דבריו של משה לפרעה (שמות ח', ה'): "הִתְפָּאֵר עָלַי", מפרש הרש"ר הירש:
התפאר – משורש "פאר", קרוב ל"באר": לקרוב אל האור. מכאן "בְּאֵר", בו נגלים מי התהום אל האור, ומכאן "פאר": להיראות מול האור, להאיר. "פאר": כל חפץ, העשוי להדגיש בבהירות ולהבליט לעין כל את מי שעטור בו. "פער" =לפתוח, לאפשר לאור לחדור.
הענין של הבאר הוא לגלות את מה שלא רואים בצורה רגילה, וזוהי גם המשמעות של השורש "פאר". התפארת – זו מתן תורה. בזוה"ק אמרו (ח"ג מצורע, נ"ג ע"ב בתרגום):
"תורה", למה נקראת תורה, הוא משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע.
התורה עניינה גילוי הנעלם. זוהי מידת התפארת, הקשורה לבאר – לגלות את מה שנעלם מתחת לפני השטח.
התורה מגלה את הכוחות האמיתיים שבונים את העולם. יש "זרמים תת קרקעיים" שמחיים את העולם, ומכוחם באים התורה והמצוות ופועלים בעולם.
אנו צריכים לגלות את המציאות הנעלמת, ולבנות לאורה את חיינו.
מפרשת השבוע ומדמותו של יצחק ניקח תעצומות נפש, לבנות חיי שגרה עוצמתיים. אנו צריכים לגלות את היופי שיש בחיי היום יום. אין צורך ב"מבצעים" גדולים וחד פעמיים כדי לגלות את הנוכחות של הקב"ה בעולם. הקב"ה מתגלה אלינו על ידי לימוד התורה, על ידי שגרת חיים של חסד ואהבת הרֵע, של מחילה ושל שמירת הלשון. כל אלו מגלים את ההנהגה האלוקית.
כאשר עם ישראל חי בצורה נכונה, מתגלה שמו של הקב"ה בעולם. "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל" (ישעיהו מ"ג, י"ב). אנו מעידים ומגלים את הקב"ה בעולם. "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מ"ג, כ"א).
"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מ"ט, ג') – דרך עם ישראל מתגלה הפאר-הבאר, המים החיים שזורמים בעומק המציאות ומחיים אותה.
בע"ה נהיה ראויים לחיים מלאי עוצמה, בבריאות ושמחה לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
יצחק "כולו נפעלות". אחרים פועלים למענו.
למרות המשפט הנ"ל .
בבארות נכתב "חפרו עבדי אברהם" "ויחפרו עבדי יצחק " " ויחפרו באר אחרת " כולן סיתמום או עשק או שטנה .
אך כאשר " ו י ח פ ו ר באר אחרת, …ויקרא שמה רחובות " כאשר יצחק לא משתמש בעבדיו אלא מפשיל שרווליו המשימה מושלמת .
על אותו עיקרון " ויזרע יצחק … מאה שערים " כאשר הוא לא משתמש בעובדים זרים זו התוצאה .