לחיות עם פרשת השבוע – לאסוף את השברים

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

אנו מנסים “לחיות עם פרשת השבוע”, והשבוע מרכז הפרשה הוא חטא העגל. ננסה, אפוא, לראות מה אנו יכולים ללמוד מחטא העגל, ומה הוא אומר לנו.

במעמד הר סיני התעלה עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז”ל (ספרי האזינו, ש”כ) דורשים על כך את הפסוק (תהלים פ”ב, ו’):

אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

עם ישראל עלה למדרגה אלוקית עליונה. אך מיד לאחר המעמד הגיעה הנפילה של חטא העגל (תהלים פ”ב, ז’):

אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.

עם ישראל נשאר בגודל טבעי, “אדם” ולא “אלהים”.

כמעט כל המפרשים שואלים – איך זה יכול להיות? איך יתכן שעם ישראל, מיד לאחר שראה את מעמד הר סיני ושמע קול אלהים מדבר אליו – חטא בחטא כה נורא?! איך אנשים שעלו למדרגת נבואה, עשו מיד אחר כך עגל ואמרו לו (שמות ל”ב, ד’):

אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

האברבנאל שואל בלשון חריפה (שמות ל”א, י”ח, השאלה השניה):

וכי שוטים ומשוגעים היו כולם שחשבו שהעגל שנעשה ביום ההוא היה הסבה הראשונה שהוציאם ממצרים?!

שאלה זו נשאלה גם על ידי מלך הכוזרים, במהלך שיחותיו עם החבר היהודי. לאחר שהאריך החבר בשבח האומה הישראלית, אמר המלך (א’, צ”ב):

השמר לך החבר לבל תפליג בספור שבחיה של אומתך, ולבל תסיח דעתך מן הדבר הנודע ברבים, דבר המרותם את אלהיהם על אף המעמדות האלה. שמוע שמעתי כי בעצם הימים ההם עשו להם עגל ויעבדו לו ולא לאלוה.

החבר בתשובתו חוזר ומפרט את שבח האומה הישראלית, את הסגולה העוברת בעם ישראל מאדם הראשון, דרך האבות ועד לאומה כולה, ולבסוף מסיים ואומר (א’, צ”ז):

והנה המעשה ההוא מוזר ומגונה בעינינו, כי בזמננו בטלה עבודת התמונות אצל רוב האומות, אולם בדור ההוא היה מעשה כזה מקובל, כי כל האומות היו עובדות תמונות.

אי אפשר לשפוט את אנשי הדור של מתן תורה וחטא העגל, לאור ההסתכלות שלנו. העולם התקדם מאז ועד היום. כיום יודעים כולם, גם מי שניזון מהמדע, שאין כל ממשות בעבודת אלילים. יצר עבודה זרה גם הוא עבר ובטל מן העולם על ידי חכמים (יומא ס”ט ע”ב).
אנו חיים בדור שיש בו הבנה מופשטת, המדע מדבר על אינסוף, על מושגים שנמצאים למעלה מהזמן ומהמקום. גם העולם החילוני עוסק בתפיסה מופשטת של העולם. אין פלא שאנו לא מצליחים להבין אנשים שעבדו את העגל.
אך בזמנם – זה היה שונה. לא היתה אפשרות של עבודת אלהים ללא המחשה. העולם היה בצעדיו הראשונים, החומר היה גס, ותפיסה מופשטת היתה רחוקה מאוד מהאנשים.
כבר רבי יהודה הלוי, לפני אלף שנים, אומר שיש פער בין הדורות. על אחת כמה וכמה שאנו, ממרחק הדורות, לא יכולים לשפוט את האנשים שעבדו את העגל.

יש בדברים אלו אמירה חשובה. העולם הולך ומתבסם, ולכן אנו לא יכולים לשפוט אנשים בדורות קדומים. אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (אבות פ”ב מ”ד). אנו צריכים לבחון את הדורות הקודמים ללא שיפוטיות. לכל דור התמודדויות משלו, ואנו לא יכולים לשפוט את הדור ההוא על ההתמודדויות שהיו להם. כמובן, אפשר לעזור לאנשים, ולנסות לרומם כל אדם למדרגה עליונה יותר, אך בלי שיפוטיות.
זהו הלימוד שאנו צריכים ללמוד מחטא העגל.

לאור דברים אלו, מתעוררת שאלה: מדוע הקב”ה נתן את התורה לדור כזה? אמנם אנו לא שופטים אותם, אבל בכל זאת, זה דור שבו בכל העולם עובדים עבודה זרה, וקשה מאוד להבין דברים מופשטים – אז למה הקב”ה נותן לדור הזה את התורה? למרות מעלתו הנמוכה לכאורה של הדור, הם קיבלו את הלוחות הראשונים, שהיו במעלה עליונה ביותר (שמות ל”ב, ט”ז):

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.

וכפי שדרשו חכמים, שלוחות אלו היו יכולים להביא את עם ישראל לחרות מן המלכויות וממלאך המוות. איך אפשר לתת תורה כה עליונה לדור שנמצא במדרגה כה נמוכה?!

יש כאן הנהגה אלוקית שעמדו עליה חכמים בפנימיות התורה.
שבירת הלוחות על ידי משה רבינו, יש בה בחינה של “שבירת הכלים”.
“שבירת הכלים” הוא ביטוי לתהליך שבו אור גדול מאיר בכלים, והכלים נשברים ומתפזרים. מתוך כך בא הצורך ללקט את השברים ולתקן את הכלים.
גם על שבירת הכלים יש לשאול: “למה באה השבירה”? (עי’ שמונה קבצים א’, תס”ב).
מדוע לא לברוא את העולם בצורה של תיקון מלכתחילה? מדוע יש צורך באור גדול שיורד לעולם ומביא לשבירה, ואז לפעול את התיקון ואיסוף השברים?

נראה, שיש עומק גדול בהנהגה האלוקית, עד כמה שאנו מסוגלים להבין את קצות דרכיה.
בראשית הדרך מוריד הקב”ה לעולם את האורות הגדולים ביותר. העולם והאדם נפגשים עם המציאות העליונה ביותר, למעלה למעלה מהיכולת להבין ולהשיג. האורות הללו מובילים לשבירה, שממנה העולם הולך ומטפס קמעא קמעא. אך הטיפוס נעשה לאחר שהיינו במדרגה העליונה. משום כך, אנו יודעים לאן אנו הולכים ומתעלים, ויש לנו כח לעלות, כיון שכבר היינו במדרגה הזו.
העליה האיטית וההדרגתית מביאה אותנו אל אותה השלמות שהיתה בתחילה. לאחר חטא העגל הקב”ה אומר למשה (שמות ל”ד, א’):

וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

הדברים שהיו כתובים על הלוחות הראשונים – כתובים גם על הלוחות השניים. ניתן להגיע לאותה מדרגה ולאותו מקום, גם על ידי הלוחות השניים.
בזוה”ק אומרים חכמים (ח”ג כי תצא, רע”ו ע”א), שמי שאומר שלוחות שניים הם במדרגה נמוכה, ולא ניתן להגיע על ידם למדרגה של לוחות ראשונים – הוא מוציא שם רע.

לקב”ה יש אמון בעולם, שיכול הוא בבחירתו ובמעשיו לעלות ולטפס ולהגיע אל המדרגה העליונה שניתנה לו בתחילה במתנה.
על שבירת הלוחות אמרו חכמים, שאמר הקב”ה למשה: “ישר כחך ששברת” (שבת פ”ז ע”א). השבירה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך של התקדמות העולם. בעקבות השבירה אנו נדרשים לאסוף את רסיסי האור שהתפזרו לכל עבר. בזכות השבירה נמצאים ניצוצות של אור במקומות רבים, גם כאלה שנראים רחוקים לכאורה: בחינוך ובכלכלה, במדע ובבטחון וכמובן בתורה ובכל מקצועותיה – בהלכה ובאגדה, בתנ”ך ובמוסר. אנו אוספים את כל השברים שהתפזרו. כל דור וכל אדם אוסף עוד שבר ועוד שבר. כך בונים אומה שלמה שיש בה הכל, עד שנגיע שוב למציאות השלמה, כפי שהיתה בלוחות הראשונים.

תהליך זה מופיע בתחומים רבים.
הדוגמא שחז”ל מביאים (בזוה”ק שהובא לעיל) היא של חיי הנישואין. השלב הראשון בבנין הבית הוא האירוסין. בני הזוג מלאים באהבה גדולה זה לזה, ומדמיינים את החיים שלהם יחד. כמה יהיה נפלא לבנות את המשפחה, לזכות לראות “אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ” (תהלים קכ”ח, ג’). הדמיון הוא נכון, מלא שלמות ושמחה.
כשמגיעים חיי הנישואין בפועל – יש משבר. המציאות לא מתאימה בדיוק לחלומות. מתעוררות בעיות בזוגיות ובחינוך ילדים, ונראה שהכל מתנפץ אל סלעי המציאות הקשה.
אך חכמים מבטיחים לנו, שאפשר להגיע אל הדמיונות גם במציאות החיים. אם תביט נכון אל החיים, ותעמול על כך – תזכה לראות את כל הדמיונות מופיעים.

דוגמא נוספת, ביחס לפרנסה.
תלמיד ישיבה מדמיין שהוא יעסוק בחינוך. הוא רואה בעיני רוחו את תלמידיו מושפעים ממנו לטובה, כרוכים אחריו ומאזינים בצמא למוצא פיו.
בפועל, הוא מלמד כיתה י’ בישיבה תיכונית, ומוצא עצמו מול חבורת “שודדים”, עסוק כל היום בבעיות משמעת, במבחנים ובציונים. אין קשר בין מה שראה בדמיונו ובין המציאות שהוא חי בה.
אך הוא קם ואוסף את השברים. הוא מתאמץ להגיע ללבות תלמידיו, ואוסף ניצוץ אחר ניצוץ. לאחר שנים הוא שומע מתלמיד על שיעור מסויים שבנה אותו והשפיע עליו לשנים רבות, ותלמיד נוסף שמספר לו על שיחה אישית שהיתה משמעותית עבורו. כך מתברר לו, שהוא פעל הרבה והשפיע הרבה, בתוך המציאות השבורה.

התורה מבטיחה לנו, שעל הלוחות השניים כתובים הדברים שהיו כתובים על הלוחות הראשונים שנשברו. אפשר לטפס למעלה ולהגיע אל הדמיונות.

הקב”ה נתן את התורה לאותו דור, אף שזה גרם לנפילה. אפשר לקום מן הנפילה, לאסוף את השברים, ולבנות שוב את הלוחות.
כל אדם בפני עצמו, וכלל ישראל כולו יחד, יכול לבנות מחדש כל מציאות שבורה, ולשוב אל האור הגדול הראשון, לחיות את החיים בעוצמה גדולה.
הקב”ה אומר למשה: “ישר כחך ששברת”. על אחת כמה וכמה שיש לומר “ישר כח” למי שאוסף את השברים ומתקן אותם, ומביא את החיים למעלתם העליונה.

נזכה בע”ה לחיות ולתקן את העולם, בבריאות ובשמחה, בבשורות טובות והצלחה גדולה לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן