לחיות עם פרשת השבוע – מפלגות זה טוב?
אנחנו עומדים ערב בחירות. ר' צדוק הכהן מלובלין אומר, שמהותו של כל דבר גנוזה במקום הראשון שבו הוא מופיע בתורה. אז איפה מופיע בתורה לראשונה ענין של מפלגות? עוד לפני דור הפלגה, נאמר (בראשית י', כ"ה):
וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן.
האם "כי בימיו נפלגה הארץ" זה דבר חיובי, שראוי לאדם לקרוא על כך שם לבנו? האם מישהו היום יקרא לבת שלו "מפלגה"?
חז"ל אומרים שפלג נקרא כך ברוח הקודש, שכן עבר אביו היה נביא וידע שבימיו תתפלג הארץ. יש בזה כיוון, שפילוג הארץ הוא דבר טוב. בתקופת הבחירות שבה אנו עומדים, זה יכול לעזור לנו ללקט ניצוצות מכל הבעייתיות שיש בפוליטיקה ובמפלגות.
שמו של נח הוא תפילה ש"זה ינחמנו". כך גם השם "פלג" מבטא תפילה. כשהארץ היא "שפה אחת ודברים אחדים", אין אפשרות לומר דברים שלא מתאימים לקו האחיד. מי שחושב אחרת – נקרא מיד לסדר. עבר התפלל שיהיה פילוג, ויהיה אפשר להגיד דעות אחרות מהדעה האחידה השלטת. כשיש שפה אחת, יכול לשלוט השקר, ואי אפשר לצאת נגד זה. כולם חושבים ומדברים על מלחמה בקב"ה. לכן התפללו שתתפלג הארץ ויהיה אפשר לומר את האמת על האמונה בקב"ה.
לאור זאת, עלינו ללמוד את פרשת דור הפלגה, ולחפש את הנקודה החיובית שבפילוג הלשונות.
עלינו להבין מה היה חטאם, ומהי התשובה שנתן הקב"ה לחטא זה, על ידי פילוג הלשונות.
נאמר בכתוב (בראשית יא, ג'-ד'):
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
יש בפסוק זה שלושה עניינים, שלוש קבוצות שהרכיבו את מפלגת דור הפלגה.
א. הנקודה המרכזית של אותו דור היתה התפתחות מדעית מדהימה. היתה שם קפיצה מדעית טכנולוגית, שדומה למה שאנו חווים בדורות אלו. הם גילו פתאום שהם יכולים לבנות בנין מלבנים. עד אז האדם היה חשוף לכוחות הטבע, לחיות רעות, למים ולאש. פתאום יכול האדם לבנות מבצר או מגדל ולהגן על עצמו. זו תחושה אדירה של עוצמה.
אנשים התחילו להאמין במדע. בצעירותי, היה תהליך ששטף את העולם של "אמונה במדע". שתי דוגמאות אני זוכר בענין זה.
האחת, סימפוזיון של אנשי מדע, שבו אמר מדען אמריקאי – אנחנו כמו אלוהים. מה הדבר הגדול ביותר שאלוהים עשה? יצר את האדם. גם אנחנו יכולים. תוך עשר שנים נוכל לקחת עפר מן האדמה ולהפוך אותו לאדם חי. זה כמובן לא קרה… אבל אז היו אנשים שהאמינו לו, ומתוך כך האמינו במדע, כאילו הוא כל יכול.
מי שענה לאותו מדען היה מדען הודי, שאמר לו: אם אתה יוצר אדם, זה אלוהים עשה דרכך. וכי אתה בתחרות עם הקב"ה?
דוגמא חזקה לתחושה זו של "תחרות" עם הקב"ה, חשתי בהזדמנות נוספת. בשנת תשכ"ט, כשהייתי בשיעור ג', הגיע האדם לירח. התחושה ברחוב היתה: האדם ניצח את אלוהים… "השמים שמים לה'" – ואנחנו הצלחנו לכבוש את השמים.
כשראיינו את הרב כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', הוא אמר: לירח הגיעו, אבל תרופה לנזלת עוד לא מצאו… מה יקרה אם באמצע השידור של הנחיתה על הירח יהיה לאסטרונאוט "אפצ'י"? זוהי תשובה על דרך המוסר.
התשובה העמוקה היא, שאין מאבק. האדם משכלל את העולם שברא הקב"ה.
ובכל זאת, החויה של דור הפלגה, כמו גם של רבים בדורנו, היא שיש כאן ניצחון. מייצרים אבנים, ובונים מגדל שמגן על האדם.
ב. היתה כאן שאיפה רוחנית, לשלוט בשמים ו"לנצח" במאבק מול הקב"ה.
ג. היתה גם מטרה חברתית – לאחד את כל האנושות.
אך הקב"ה רואה את זה ואומר: זה מצב לא תקין. חז"ל מספרים על אברהם אבינו (פרקי דרבי אליעזר, כ"ד):
ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו, ואמר: "בלע ה' פלג לשונם". ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע.
אברהם ראה שבצורה הזאת, כשכולם חושבים בצורה אחידה, העולם לא יכול להתקדם. לכן התפלל אברהם שה' יפלג את לשונם, כדי שתיפתח לעולם אפשרות לחשוב אחרת.
הקב"ה מצא עצה כיצד יכול העולם להגיע לבירור האמת. הרי האמת נמצאת בלב האדם: "נשמה שנתת בי טהורה היא", והיא אמיתית ועליונה. אין אפשר לבטא את הנשמה?
הדרך היא לבלבל את השפות. כך יהיה בירור של האמת. יהיו מאבקים בין אנשים ובין אומות, וזו הדרך לבירור. כשאדם אומר משהו – יש מי שאומר הפוך, והדברים מתבררים.
חז"ל אומרים (ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב), שהתורה ניתנה מ"ט פנים טמא ומ"ט נים טהור, וההלכה היא על פי הרוב. גם בתורה צריך להיות בירור של האמת מתוך הפנים השונות של המציאות. אם אין בירור – אי אפשר לעמוד על האמת. סנהדרין שראו כולם לחיוב – פוטרין אותו. גם אם האדם חילל שבת בעדים ובהתראה, אם אף אחד לא חושב שהוא זכאי – אי אפשר להרגו, כיון שלא נעשה כאן בירור.
בתנחומא (נח, ט"ז) דרשו כך:
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת". יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֵרוּב. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּהוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ עֵרוּב אָמַר לוֹ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא הִתְקִינוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֵּיצַד אִשָּׁה מְשַׁלַּחַת בְּנָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהִיא גוֹחֶנֶת עָלָיו וְנוֹשַׁקְתּוֹ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת, הֲרֵי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וְהָיָה בְלִבָּהּ עָלֶיהָ, וְנִמְצְאוּ עוֹשׂוֹת שָׁלוֹם עַל יְדֵי הָעֵרוּב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּעוֹלָמִי, וּרְשָׁעִים אֵלּוּ עוֹמְדִים לָתֵת מַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם. וּמִנַּיִן שֶׁחָלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָעִנְיָן, "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים".
כדי לעשות עירוב חצרות, לוקחים מכל בית בחצר מזון שתי סעודות, ומניחים את זה באחד הבתים, וכך כל הבתים נחשבים כמו בית אחד. האם הבית שבו מניחים את העירוב צריך גם הוא לתת מזון לסל המשותף? נחלקו בכך בית שמאי ובית הלל.
המדרש אומר, שהשלום הוא הטעם העמוק של עירוב חצרות. אך יש להבין את דברי המדרש: "אני עושה שלום בעולמי, ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם". לכאורה זה הפוך, הם היו בשלום, וה' גרם למחלוקת. מהי כוונת המדרש?
נראה, שהדברים מבוארים על פי דברי הזוה"ק (כפי שהביאם הרב קוק זצ"ל):
סטרא דקדושה, שרי (=מתחיל) בפירודא וסיים בחיבורא. סטרא אחרא, שרי בחיבורא וסיים בפירודא.
השאלה היא לא מה המצב עכשיו, אלא מהי המגמה. אנשי דור הפלגה היו "שפה אחת ודברים אחדים", אבל מטרתם היתה לחלוק על מה שמאחד באמת את הבריאה – ה' אחד ושמו אחד. כל איחוד שאינו קשור לשם ה' – הוא מתכון בדוק למחלוקות. כשהאחדות היא של אינטרסים, התוצאה היא מחלוקת. וסימן לדבר – המקום שבו יש הכי הרבה מחלוקות ותככים בעולם, נקרא: "האומות המאוחדות"…
הקדושה מתחילה בבירור. האמת והשלום הם בתוכנו והם יצאו החוצה על ידי הבירור – ויגיע השלום. זה העומק של העירוב. העירוב לא יוצר שלום, אלא חושף את השלום הפנימי הקיים בעומק המציאות.
אנו מוצאים את העירוב בשלושה מישורים: המקום: עירובי תחומין, הזמן – עירובי תבשילין, והאדם – עירובי חצרות. עולם שנה ונפש – עדים נאמנים על אחדותו יתברך.
לכאורה, המקום אינו שייך לזמן, ושניהם אינם שייכים לאדם. כל אחד ממישורים אלו נוצר לעצמו. אך האמת היא, שזוהי מציאות אחת. כל מציאות מתקיימת במקום ובזמן מסויים. כדי להעיד על אירוע בבית דין, יש להעיד על האדם שעשה את המעשה, מתי עשה זאת והיכן. בלא זה – העדות היא עדות שאי אפשר להזימה ואינה מתקבלת. שלושת המישורים יחד יוצרים מציאות אחת. כך שלושת הדברים יחד מעידים על אחדותו יתברך.
ה' בא לעשות שלום, כפי שמתבטא בהלכות עירוב – לחשוף את השלום הפנימי הקיים במציאות. ואילו אנשי דור הפלגה עושים מחלוקת, כי האחדות שלהם מנותקת מהאחדות האלוקית, ולכן היא מובילה למחלוקת.
פלג מבטא תפילה שיהיה פילוג שיוביל לבירור, וכך לאחדות אמיתית ועמוקה, תחת שם ה' אחד.
בתקופת הבחירות אנו מתפללים שיהיה זה בחי' שרי בפירודא, וכל מפלגה תברר את דרכה ואת עמדתה, אבל הסיום יהיה בחיבור של כל הדעות והמפלגות, בשלום ובאחדות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.