דרכי לימוד – לימוד דרך המצוות

הרב יהושע ויצמן
א׳ בשבט ה׳תשפ״ד
 
11/01/2024

בכללי הלימוד של תורת ישראל ישנו כלל שמגדיר דרך לימוד של המסכת או הסוגיה דרך התבוננות במצווה עליה הסוגיא מדברת.
המצוות של התורה – תרי"ג מצוות ניתנו לנו מסיני, ועל שמן נקראת התורה:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן ב
ולא נקראת תורה עד שנתנה בסיני ועל מנין המצות נקראת תורה כי המצות של תורה הן תרי"ג תורה עולה בגימטריא תרי"א והשנים שנפחתו מן תרי"ג אלו שנים שנתנו מפי הגבורה

הראשונים מסתפקים, כיצד אנו אומרים בכלל שיש תרי"ג מצוות והרי אין אדם שיכול לקיים את כל המצוות, לא כולם מלכים ולא כולם כהנים וכן הלאה. אלא שיש קיום למצוות בכמה רבדים: מחשבה, דיבור ומעשה.
עלינו להשתדל ללמוד את המצוות ולהבינם לעומקן וזו אחת מן השיטות להעמיק בסוגיות הגמרא ובמשמעותן הפנימית.

אנו עוסקים בלימודינו בסוגיית הילך1, ננסה להתבונן בסוגיה דרך העיון במצוות.
ישנה חקירה בדין הילך – האם מחייבים שבועה בגלל זיקת טוען ונטען או בגלל חשש משקר.
ונראה שחקירה זו תלויה בשאלה – איזו מצווה עומדת ברקע לסוגיית דין הילך ונראה לומר שאף האמוראים שחלקו אם נשבע או לא בדין הילך ניתן לומר שמחלוקתם שורשה בהבנת היחס בין דין הילך למצוות התורה.

לפי ר' חייא שהצריך שבועה דין 'הילך' נמצא תחת המצווה 'בצדק תשפוט עמיתך' ובהילך יש חשש שישקר שהרי הודה למלווה על חלק מהסכום והורעה אמינותו לגבי שאר הכסף ולכן חייב שבועה.
ואילו לפי רב ששת שלא הצריך שבועה בדין 'הילך' נראה שהילך הוא דין מדיני מצוות טוען ונטען, הזיקה בין הטוען לנטען מתבטלת בהחזרת הכסף וממילא לא ניתן לחייב שבועה.

ננסה לעיין בעצמנו במצוות ולראות את המקום והסברה להשוות את דין 'הילך' למצוות השונות, נראה את המצוות שלפני ואחרי מצוות 'בצדק תשפוט עמיתך':

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעו
והמצוה הקע"ו היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש.
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעז
והמצוה הקע"ז היא שנצטוו הדיינים להשוות בין בעלי דינין ושיהיה נשמע כל אחד מהם עם אורך דבריו או קצורם. והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) בצדק תשפוט עמיתך. ובא הפירוש בספרא (פ"ד ד, שבועו' ל א) שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. וזאת אחת מן הכוונות שכולל עליהם הצווי הזה. ובו גם כן שכל איש מצווה לדון דין תורה כשיהיה יודע בו ושישבית הריב שבין הבעלי דינים. ובביאור אמרו (סנה' ג א) אחד דן את חבירו דבר תורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ויש בו עוד שראוי לדון את חברו לכף זכות (שבועו' וספרא שם) ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב וחסד. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מפוזרים מן התלמוד:
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעח
והמצוה הקע"ח היא שצונו להעיד בבית דין בכל מה שנדעהו. בין שיהיה בו מיתת מי שהעדות עליו או הצלתו, הפסד ממונו או הרוחתו, אנחנו חייבים להעיד זה כלו ולהודיע הדיינין מה שראינו או שמענו.

ומאידך במצוות טוען ונטען:

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רמה
והמצוה הרמ"ה היא התורה שהורנו בדין מקח וממכר רוצה לומר הפנים אשר בם יתקיים המכר בין המוכר והקונה.
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רמו
והמצוה הרמ"ו היא שהורנו בדין הטוען ונטען והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (משפטי' כב) על כל דבר פשע וכו' אשר יאמר כי הוא זה. ולשון מכילתא כי הוא זה עד שיודה במקצת. ובזה הדין יכנס כל מה שהוא נופל בין בני אדם מן התביעות קצתם על קצתם שיכנס בהם ההודאה והכפירה. וכבר התבארו משפטי דין זה בשלישי מקמא (כז א, לה – לו א) גם כן ובראשון ובשמיני ממציעא ובחמישי ובששי ובשביעי משבועות וממנו שאלות רבות מפוזרות במקומות רבים מן התלמוד:
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רמז
והמצוה הרמ"ז היא שצונו להציל הנרדף מיד הרודף להרגו ואפילו בנפש הרודף כלומר שאנחנו מצווים להרוג הרודף אם לא נוכל להציל הנרדף אלא בנפש הרודף.

יש לשאול, מה ניתן מהסביבה של המצוות? האם זה מלמד אותנו משהו אודותן?
מצוות קע"ו-קע"ח: מגדירות את כינון מערכת המשפט.
מצוות רמ"ה – רמ"ז: הגדרת הקשרים החברתיים וניהול החיים

המצוות בסביבת טוען ונטען מגדירות חוקים ברורים ביחסים החברתיים, מתי הגבולות ומכך אנחנו לומדים כך גם מתי עוברים את הגבול כמו במצוות רודף לדוגמה. ונראה שזה גם היחס בין המקח והממכר שאינו קשר שלילי במהותו אע"פ שעלולים להיווצר בו בעיות ומצוות רודף היא קשר שלילי מובהק ואולי המובהק ביותר. בתווך עומדת מצוות טוען ונטען – שהיא קשר שלילי מתוך ספק, אם מי האמת? המלווה או הלווה? אע"פ שבשורש היחס בין הלוה למלווה אינו שלילי במקרה של טוען ונטען היחס ביניהם מקבל אופן שלילי ועל כן צריך להתיר את הקשר והזיקה ביניהם.

המצוות בסביבת 'בצדק תשפוט עמיתך' מדברות בעיקר על בית הדין כיצד הנהגת העם מכוננת ומנהיגה את סדר החיים, הקמת מערכת המשפט והגעת העדים ליצור סדר בחברה ולהקשיב להנהגה בנוגע לבעיות שעלולות לצוץ.

ובקישור לגמרא ר' חייא תופס את דין הילך כבירור האמת, מחשש לשקרנים – דבר זה מוטל על בית הדין לשפוט בצדק, לגלות את האמת – ועל כן משביעים את האדם ובכך מבררים את הצדק והאמת.
רב ששת פטר מפני שהרי בסדר החיים של בני האדם אדם שמחזיר מעותיו "כמאן דנקיט להו מלווה", לקחם והתיר את הזיקה סדר החיים לכאורה הכריע מה היה בין המלווה ללווה.


1 תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ד עמוד א – אמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך – חייב. מאי טעמא – הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית. והא הכא, כיון דתפיס – [אנן סהדי דמאי דתפיס] הילך הוא, וקתני ישבע. ורב ששת אמר: הילך פטור. מאי טעמא – כיון דאמר ליה הילך, הני זוזי דקא מודי בגוייהו – כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים – הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן