תרומה ראשון – איך נחלצים מהפקק?
בראשון של פרשת תרומה קוראים אודות המקדש:
שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק ח
וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:
החלק היומי והקריאה בפרשת תרומה צריכים לעורר בנו כיסופים למקדש.
ספר הכוזרי מאמר ה אות כז
כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
עלינו לכסוף למקדש, זה הכשר מצווה למצוות המקדש. להבין כמה אנו חסרים מחיינו – בקיום המצוות, בקשר לקב"ה כשאין מקדש.
ובחלק היומי של הפרשה:
שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק כב
וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
רש"י שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק כב
ודברתי אתך מעל הכפורת – ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו', משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:
מה משמעות המידה – שני כתובים המכחישין זה את זה? הרי כל פסוק נאמר כשלעצמו ולכאורה הוא נכון וצודק וקיים.
גם כאן צריך להבין הקב"ה משפיע על משה מעל ומעבר למה שנמצא בעולם – ונועדתי לך, הרי זו השפעה עליונה שאי אפשר לעלות על דל שפתינו. ומצד שני המציאות של משה עם גודל מדרגתו היא שתגביל כמה מאור ה' הוא יכול לקלוט.
וזה מוביל אותנו להכרעה בין הפסוקים, האר"י הקדוש כותב שמידה זו היא כנגד נצח והוד1. יש את ההופעה האלוקית הנצחית והקבועה ומנגד את ההתפתחות ההולכת ועולה מלמטה למעלה. צריך את שני הכתובים, את שתי נקודות המבט וכן את ההכרעה העמוקה.
במיוחד ביום כזה בו התבשרנו בשורה משמחת על שחרור שני חטופים, אך מנגד גם מתו שני חיילים. יש לפנינו במציאות מעין – שני כתובים המכחישים. שצריך את שניהם שמחה גדולה על ההישגים והיכולות של עם ישראל וצבא ההגנה לישראל ומצד שני לחיות את הקושי, המגבלות והצער שכרוכים בדבר. מתוך ידיעה שישנה הכרעה בין הכתובים, עתידים אנו לראות את אור ה' ולשמוע את קולו מדבר אלינו, במהרה בימינו. אמן!