פרשה ג – פסקה ג

דבר אחר, "עת ללדת וגו'", ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה. אמר ר' שמואל בר נחמן: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו', ובשלשה דברים אנשים מתים: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו. דאמר ר' לוי: בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה הוה מפקד גו ביתיה. ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בשם ר' יהושע בן לוי אמר: כל החולים בחזקת סכנה. ר' נתן כהן אחוי דר' חייא בר אבא הוה מפרש בימא, אמר לאחוי: צלי עלי, אמר ליה: ומה נצלי עלך, הן דאת קטר לולבך קטר אלפך, ואין עללת לבי כנישתא ושמעת קלא דצבורא מצליין למיטרא לא תיסתמך על צלותי. ר' יהושע בריה דר' תנחום בר' חייא דכפר אגון הוה באסיא, בעא דיפרוש בין חגא לחנוכה. אמרה ליה ההיא מטרוניתא: באילין יומיא פרשין?! ולא שמע למילה. ואיתחמיה ליה אבוהו בחילמא, אמר: ברי, בלא קבורה?! "וגם קבורה לא היתה לו"?! ולא שמע לא למילוי דדין ולא למילוי דדין, וכן הות ליה.

פירוש המדרש
דבר אחר, דרשה נוספת למילים: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת", עת הלידה הוא זמן של סכנת מיתה ליולדת, כפי שנזכר בפסקה הקודמת, ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה ומבקש להמיתה. אמר ר' שמואל בר נחמן: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר (שבת פ"ב מ"ו). ובשלשה דברים אנשים מתים, שכן הם מקומות סכנה, ובהם נבדק האדם על מעשיו: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש – המפליג – בים הגדול נעשה השטן קטיגורו. דאמר ר' לוי: בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג שכן הם מקומות סכנה: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא אמר: כל הדרכים בחזקת סכנה – והיוצא לדרך עליו להזהר. ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה – כשהיה יוצא לרחוב העיר, הוה מפקד גו ביתיה – היה מצוה את ביתו, כאדם העומד למות. ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בשם ר' יהושע בן לוי אמר: כל החולים בחזקת סכנה. ר' נתן כהן אחוי – אחיו – דר' חייא בר אבא הוה מפרש בימא – היה מבקש להפליג בים אחר חג הסוכות (כמתבאר לקמן), אמר לאחוי: צלי עלי – תתפלל עלי שאחזור בשלום. אמר ליה: ומה נצלי עלך, הן דאת קטר לולבך קטר אלפך – ומה אתפלל עליך, כשאתה קושר את לולבך לאחר חג הסוכות, קשור את ספינתך ואל תפליג, שהחורף הוא זמן מסוכן להפלגה בים. ואין עללת לבי כנישתא ושמעת קלא דצבורא מצליין למיטרא לא תיסתמך על צלותי – ואם נכנסת לבית הכנסת בשמיני עצרת, ושמעת את הציבור מתפללים על המטר, לא תסמוך על תפילתי שתצילך נגד תפילת הרבים. ר' יהושע בריה דר' תנחום בר' חייא דכפר אגון הוה באסיא – היה באסיא, שם מקום, בעא דיפרוש בין חגא לחנוכה – ורצה להפליג בים בין חג הסוכות לחנוכה, שהוא עת הגשמים. אמרה ליה ההיא מטרוניתא – אשה רומאית נכבדת: באילין יומיא פרשין – בימים אלה מפליגים בים?! והלא עת סכנה היא. ולא שמע למילה – לדבריה. ואיתחמיה ליה אבוהו בחילמא – נראה לו אביו בחלום, אמר: ברי – בני, בלא קבורה?! "וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ" (קהלת ו', ג')?! כלום רוצה אתה למות בלא קבורה, שכך קורה למי שטובע בים, ולא שמע לא למילוי דדין ולא למילוי דדין – לא לדבריה של האשה ולא לדבריו של אביו, וכן הות ליה – וכך היה לו, שטבע בים ולא זכה לקבורה.

נושאי השיעור: א. "חזקת סכנה"- יציאה מהסדר של העולם וכניסה לשליטת כוחות הרע. ב. ביאור המקומות שבהם השטן מצוי לקטרג. ג. ביאורים שונים לביטוי "כל הדרכים בחזקת סכנה". ד. הדרך מיציאת מצרים מורכבת מגאולה וטירוף יחדיו.

דרשה זו היא המשכה של הדרשה הקודמת, שעסקה בהצלתה של יולדת ממוות בעקבות הפסוק "עת ללדת ועת למות". כאן דורשים חז"ל על שעת הסכנה.

"בחזקת סכנה"
הקב"ה ברא את העולם כשהוא טוב. על כל דבר ודבר שנברא, נאמר "כי טוב". אולם, השלמת הטוב על פי רצונו יתברך הוא בבריאת הרע שיעמוד לצד הטוב. הרע "מתבל" את הטוב שבעולם ומשלים אותו. יש מקומות וזמנים הנתונים לשליטת כח הרע בעולם.
"כל הדרכים בחזקת סכנה" פירושו, שהדרך נמצאת בחזקתו ובשליטתו של הרע, של הכוחות השליליים הפועלים בעולם.
בגופו של האדם יש דרכים להתגבר על אויבים ומזיקים. בגוף קיימים מנגנונים המגינים על האדם. במקומות בהם קיים הסדר הרגיל של העולם- מוגן האדם באופן טבעי מפני מזיקים שונים.
כשיוצא האדם מן הסדר של המציאות, מגיע הוא למקומות בהם שולט הרע. במקומות אלו ניתנה אוטונומיה לכוחות השליליים שבעולם לפעול.
בזמנים כאלה נכנס האדם ל"חזקת סכנה". חזקה היא חוקיות מסוימת, טבע שעל פיו פועלים הדברים בעולם. במקומות היוצאים מן הסדר של העולם- כגון דרך, מחלה וכדומה- יש חוקיות אחרת, חוקיות של סכנה ולא של שמירה על האדם הקיימת בסדר הרגיל של העולם.

"בשלושה דברים"
המדרש מביא שתי מערכות של שלושה דברים המביאים לסכנה.
האחת, המוכרת מן המשנה בפרק "במה מדליקין"¹:

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר.

כבר דנו מפרשי המשנה והגמרא במשנה זו, ואין צורך להאריך בכך כאן.
המערכת השניה היא:

ובשלשה דברים אנשים מתים: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו.

מדוע דווקא שלושה אלו נמנו ולא אחרים שאף בהם יש סכנה? והרי בגמרא מופיעים דברים נוספים שיש בהם סכנה, כשור שחור בימי ניסן², וכארבעה דברים שהניצל מהם חייב להודות בברכת הגומל³.
נראה, ששלושת הדברים המנויים במדרש הם בנין אב לסוגי הסכנות השונות.
השרוי בעת המרועע: הסכנה לא נובעת מהאדם, אלא מהבית, מהותו רעוע. הבית נעשה בידי אדם, ונועד להגן ולשמור עליו. הכיצד הופך הוא למקור סכנה? המציאות כולה שואפת לאי סדר. כדי לשמור על הסדר יש צורך בהשקעת אנרגיה קבועה⁴. בית שהמציאות הובילה להיותו רעוע, הרי הוא בשליטת "אי סדר" שקיים במציאות. נכנס הוא לשליטת כוחות הרע והוא מחוייב לחוקיות שלהם.

המהלך בדרך יחידי: הסכנה נובעת מהאדם שהולך יחידי מחוץ למקור ישובץ אין המקור מצד עצמו מסוכן, אלא מצד שהאדם נמצא בו יחידי. התיקון הוא בהליכה של חוברת בני אדם, שאז זו בחי' ישוב, ואין כוחות הרע שולטים בו.

המפרש בים הגדול: במקרה זה המקום בו נמצא האדם – הספינה – חזק ויציב. אף אין נמצא האדם יחידי. הסכנה נובעת מהמקום עצמו – הים הוא מקום של סכנה במהותו.

הסכנות האחרות שבעולם כלולות בשלושה אבות אלו. חולה, למשל, סכנתו נובעת מהאדם, ועל כן הוא "תולדה" של "המהלך בדרך יחידי". שור מסוכן, לעומת זאת, אין סכנתו נובעת מהאדם, אלא מדבר שחוץ לו, ועל כן זו "תולדה" של "בית המרועע". המדבר הוא סכנה במהותו, ועל כן הוא "תולדה" של המפרש בים הגדול.

"כל הדרכים בחזקת סכנה"
ביטוי זה כשלעצמו התפרש בכמה צורות בדברי חכמים, ונביא מעט מדבריהם.
השל"ה⁵ מבאר, כי בניגוד לעיר, הקשורה למידתו של יעקב, "יֹשֵׁב אֹהָלִים", הרי שהדרך קשורה למידתו של עשו, "אִישׁ שָׂדֶה"⁶. על כן הדרכים בחזקת סכנה, שכן היוצא לדרך נמצא כביכול בשליטת כוחות הרע, מסטרא דעשו. מוסיף השל"ה, שעל כן יש מצוה ללוות את ההולך בדרך, ובכך נשאר הוא חלק מאנשי העיר ולא שולטים בו הכוחות השולטים בדרך.

הרמח"ל⁷ מבאר, שהדרך היא בחינת "מלכות". המלכות היא הגבול בין העולמות. על כן בה נאחזים כוחות חיצוניים, שאינם יכולים לפגוע בעולם הרוחני עצמו, אך יש להם נגיעה בנקודת הגבול.
אדם יוצא לדרך מתוך הצורך שלו בקשר עם העולם. אין הוא יכול להיות מסוגר בביתו, וכדי להתקיים עליו לצאת לדרך. הקשר בין העולמות מופיע במידת המלכות, ועל כן הדרך קשורה למידה זו. היציאה מן הבית לדרך היא הנותנת מקום לכוחות החיצוניים להאחז, ועל כן הדרכים הם בחזקת סכנה.
התיקון הוא בהמשכת הארה מעולם עליון, שהוא מעל למציאות, והוא מתקן את העולם לטוב, ואינו נותן מקום לכוחות הרע החיצונים להאחז.

"בדרך בצאתכם ממצרים"
ביטוי מיוחד זה, מופיע שלוש פעמים בכל התורה כולה, וכולן בפרשת "כי תצא". עיון בו יכול ללמד על משמעות הדרך והסכנה הטמונה בה.

א. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְקֹוָק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם⁸.
ב. הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם⁹.
ג. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח¹⁰.

בספרי דרשו בכל שלושת הפעמים דרשה זהה¹¹:

"בדרך", בשעת טירופכם. "בצאתכם ממצרים", בשעת גאולתכם.

חז"ל בהקשבתם העדינה ללשון התורה, ראו במילים "בדרך בצאתכם ממצרים" ביטוי שיש בו סתירה פנימית. "בדרך" הוא מצב בעייתי, "בחזקת סכנה". "בצאתכם ממצרים" מבטא את הגאולה ואת ההתקדמות הברוכה של עם ישראל.
ביטוי כזה, שיש בו סתירה פנימית מלמד כי הכתוב מתאר מציאות מורכבת, שיש בה בחינות שונות. ביטויים כאלה "ניתנו להידרש", וחז"ל דורשים אותם במקומות רבים¹².

כאן מבינים חכמים כי יציאת מצרים, אף שגאולה היא, עדיין יש בה "שעת טירופכם". אין המעבר מגלות מצרים לישיבה שלוה בארץ ישראל מתבצע בבת אחת. גם בתום ארבעים שנות נדודים במדבר עדיין משולבים הדרך והטירוף יחד עם הגאולה. המורכבות הזו מתבטאת בעובדה שיציאת מצרים היתה "בדרך" – לא בצורת החיים הרגילה והשגרתית, אלא כתקופת מעבר, שיש בה מעט מן התקופה הקודמת, מעט מן התקופה הבאה, והרבה מן המורכבות של שתי התקופות יחד.

המורכבות של הדרך באה לידי ביטוי בבחינות שונות. פעמים שהדבר משפיע על יחסם של אומות העולם לישראל, כפי שהתבטא בקשר לעמון ומואב; פעמים שהדבר מתבטא במערכות בתוך עם ישראל, כפי שעולה מסיפורה של מרים; פעמים שקשור הדבר למצבו רוחני של עם ישראל, הגורר אחריו תגובה מצד האומות כפי שקרה במלחמת עמלק.

---

¹ שבת פ"ב מ"ו.
² ברכות ל"ג ע"א.
³ ברכות נ"ד ע"ב.
⁴ עי' ב"רבה אמונתך" לשיר השירים פרשה א' ח"א (פסקה ו').
⁵ מסכת חולין, תורה אור.
⁶ בראשית כ"ה, כ"ז.
⁷ פירוש הרמח"ל על התורה, בראשית כ"ח, ב'.
⁸ דברים כ"ג, ד'-ז'.
⁹ דברים כ"ד, ח'-ט'.
¹⁰ דברים כ"ה, י"ז-י"ט.
¹¹ ספרי דברים, ר"נ, רע"ה, רצ"ו.
¹² כגון: "מעולפת ספירים" (שיר השירים ה', י"ד). העלפון הוא ביטוי לחולשה, והספיר הוא ביטוי לחוזק, וראה בשיר השירים רבה פרשה ה', כ"א. וכן: "וכמשמרות נטועים" (קהלת י"ב, י"א), המסמר קבוע, והנטיעה "פרה ורבה", וראה בחגיגה ג' ע"ב. וכן: "עדינו העצני" (שמואל ב' כ"ג, ח'), המרכיב את העדינות עם קשיות העץ, ועי' במועד קטן ט"ז ע"ב. ועוד רבים.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *