עיירות מוקפות חומה

אנחנו רגילים למציאות שיש מי שקורא מגילה בי"ד ויש מי שקורא בט"ו, אולם אם חושבים על הדברים לעומק זה דין חריג למדי. התורה היא אחידה, חוקה אחת ומשפט אחד, ולא מצאנו בכל התורה כולה שמחלקים כך במצוות בין אלו לאלו. יש מקום להתבונן מה עניינו של פורים שדווקא הוא גרם לחילוק הזה.

ויש עוד לשאול, מדוע החילוק הוא בין ערים מוקפות חומה לערי פרזות? תשובת הגמרא היא כמובן ששושן הבירה הייתה מוקפת חומה ושם נחו בט"ו, ולכן המוקפות נוהגות כשושן. ועדיין יש לברר מדוע בחרו במאפיין הזה של החומה כקובע מה כשושן ומה לא, ומדוע לא תיקנו למשל שיקראו ביום ט"ו רק בערים שיש בהם מספר תושבים לפחות כמו זה שהיה בשושן, או ערים שהן ערי בירה כמו שושן?

חדושי הריטב"א מסכת מגילה דף ב עמוד א
ואומר מורי נר"ו דודאי טעמא דמלתא משום דכל מידי דהוה מדרבנן סמכו לה אדין תורה כל מה דאפשר… כיון שהוצרכו נמי לחלק בין מוקפין חומה לעיירות ומצאו שיש חילוק לענין בית בבתי ערי חומה בין מוקפין חומה לאין מוקפין חומה, אתו אנשי כנה"ג וסמכו תקנתם לאותו דין תורה, ומה להלן מוקפין חומה מימות יהושע בן נון שהוא תחלת קיבוץ ארץ ישראל אף זו מוקפין חומה מימות יהושע בן נון, וזהו ג"כ מה שאמרו בירושלמי כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל אף על פי שחרבה עדיין מצוות שלה חשובות בענינם ואנו סומכין בהם תקנתנו, ואתי אפילו למ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא.

אומר הריטב"א, "כל מידי דהוה מדרבנן סמכו לה אדין תורה כל מה דאפשר", כל מה שרבנן קבעו, הם הסתמכו על דברי תורה כמה שיכלו. בתורה מצאנו רק הגדרה אחת המחלקת בין ערים – עיר מוקפת חומה ועיר שאינה מוקפת. התורה מחלקת ביניהם לעניין יובל – בתים שאינם בעיר מוקפת חומה נמכרים וחוזרים חזרה לבעליהם המקורי ביובל, ואילו בתים בערי חומה נמכרים, יכולים להיגאל תוך שנה, ואם לא נגאלו אחר השנה, הריהם של הקונה ולא יחזרו לבעליהן לעולם ואף לא ביובל. דין בתי ערי-החומה מובן לנו בסברה הפשוטה. אם מדובר למשל באדם שירד מנכסיו בפתאומיות וצריך למכור מיד את ביתו אך הוא יכול להתאושש תוך שנה, מאפשרים לו במשך שנה זו לגאול את ביתו. מעבר לשנה מתחשבים בקונה שקנה בית והשתקע בו, ולכן הבית חלוט ולא ייצא ביובל. אם כך מדוע לא יהיה דין זה גם בבתים שאינם מוקפים חומה?

מגילה י' ע"ב
ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
רש"י שם
כל המצות הללו – הנוהגות בערי חומה שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר, והבית חלוט בה לסוף שנה:

גמרא זו אומרת שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא. אולם הגמרא במקום אחר חלקה בשאלה זו ונפסק שם שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא אלא רק לשעתה, ולפי השיטה שנפסקה יש לשאול כיצד קוראים בערים מוקפות מימות יהושע? והרי אין מציאות של עיר מוקפת מימות יהושע, כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, וכפי שבטלו הלכות השייכות במוקפות מימי יהושע כשילוח מצורע או בתי ערי חומה, כך צריך היה להיות גם במגילה!

הרשב"א מרגיש בזה ומעלה את השאלה גם כן:

חדושי הרשב"א על מסכת מגילה דף ב' ע"א
ולפיכך תלו אותה בימות יהושע כדי לחלק כבוד לארץ. וכי תימא בשלמא למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, דכיון דעדיין בקדושתה עומדת לענין בית בבתי ערי חומה ושלוח מצורעים הילכך אף היא קדושה לענין קריאת המגילה, אלא למאן דאמר לא קדשה לעתיד אמאי, כיון דאזלא לה קדושה לענין בית בבתי ערי חומה ושלוח מצורעים אף לענין מגלה יהא כן.

בשביל לתרץ קושיה זו אנו צריכים לבדוק האם "קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא" חל על כל דבר או רק על דברים מסוימים?
נזכיר, הקדושה הראשונה היא של יהושע ועולי מצרים, והקדושה השניה היא של עזרא ועולי בבל. על הקדושה הראשונה יש מחלוקת אם קידשה לעתיד לבוא, ועל הקדושה השניה אין מחלוקת. נפקא מינה משמעותית בין קדושה ראשונה לשניה תהיה בחלקים בארץ שיישבו אותם עולי מצרים אך לא עולי בבל. האם יש בהם קדושה כיום?
במסכת סנהדרין נאמר שסמיכה מתאפשרת רק בארץ-ישראל, והרמב"ם אומר שבעניין זה כלולה כל ארץ ישראל שכבשו עולי מצרים. שואלים המפרשים, והרי פקעה קדושתה שלא קידשה לעתיד לבוא? ועונה המגיד משנה שאמנם פקעה, אך לא פקעה לגמרי. בדומה לסמיכה גם מצוות יישוב ארץ ישראל חלה בכל גבול עולי מצרים.

אם כן יש שתי בחינות של קדושה בארץ:
קדושה עצמית, ארץ ישראל היא פשוט קדושה, ויהושע שכבש אותה רק חשף את קדושתה, אך לא קידשה בעצמו על ידי הכיבוש.
קדושה שהכיבוש עצמו קידש, והיא הייתה לשעתה ובטלה ברגע שכבשו את הארץ מאיתנו. עזרא שחזר קידש את הארץ לעתיד לבוא ולא באמצעות קידוש.
לעניין מגילה, אמנם תלו את זה בימות יהושע, אך זה לא באמת קשור לכיבוש יהושע אלא לקדושה העצמית של ארץ ישראל שלא בטלה לעולם, ולכן היא כמצוות שנשארות בקדושת עולי מצרים.

חדושי הריטב"א מסכת מגילה דף ב עמוד א
אף על פי שחרבה עדיין מצוות שלה חשובות בענינם ואנו סומכין בהם תקנתנו, ואתי אפילו למ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא.

ויש להרחיב בנקודה נוספת לגבי ערי חומה:

ירושלמי מגילה פרק א' הלכה א'
כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמשה עשר ר' אבהו דרש ישיבה ישיבה מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בי"ד ר' יודה בר פזי דרש פרזי פרזות נאמר כאן פרזות ונאמר להלן לבד מערי הפרזי הרבה מאוד מה פרזי שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף פרזות שנאמר כאן מימות יהושע בן נון

מה הכוונה "לחלוק כבוד לארץ ישראל"? האם הגדרת עיר מוקפת חומה על-פי ימי יהושע זה מה שחולק כבוד לארץ?

המהר"ל מסביר את העומק הרעיוני של חומה ולאור דבריו ננסה להבין את העניין:

אור חדש למהר"ל
זמני שמחה הם בט"ו לחודש שאז הירח מלא אורה ומפני כי יותר ראוי שהימים שהם הנחה ביום ט"ו לכך קבעו בכרכים שהם דומים לשושן מוקפת חומה מיהושע בן נון שיהיה להם יום י"ד ויום ט"ו שזה מורה על הנחה גמורה ולא היה די שיהיה זה בשושן לבד כי מה נחשב עיר אחד בכל העולם ולכך קבעו שכל הכרכים שהם דומים לשושן יהיו כמו שושן ואפשר לומר כי בשביל כך בקשה אסתר מן המלך שיתן לה עוד י"ד כדי שתהיה ההנחה ביום ט"ו שהוא ראוי לזה מצד עצמו ועוד יש לך לדעת כי מן הראוי ג"כ שתהיה ההנחה וי"ט ליהודים ביום ט"ו שאז הירח מלא אורה רק שאין כרכים שיש להם חומה וכפרים שאין להם חומה שוים כי הכפרים הם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד כי יום י"ד עדיין אין גבול לירח שהרי עדיין מוסיף והולך עד ט"ו רק הכפרים שאין להם גדר וגבול והם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד שאין לו גדר עדיין וגבול ולכך הנחת הכפרים ביום י"ד אבל יושבי כרכים שיש להם גדר וגבול הוא החומה שהוא גדר וגבול לכרך כי עד כאן הוא הכרך ולכך הם דומים ליום ט"ו שביום ט"ו יש גדר וגבול לאור הירח ולכך יושבי כרכים הנחה ושמחה שלהם ביום ט"ו שבו יש גבול וגדר לאורה כי עד כאן הוא בא ולא יותר ועל כל פנים ראוי שיהיה השמחה וי"ט כאשר הירח הוא מלא אור וראוי היה שיהיה בט"ו אל הכל שבו הוא מלא אור רק שאין דומה יום ט"ו שבו יש לאור הירח גבול וגדר וזה דומה ליושבי כרכים שיש להם גדר עד כאן הוא העיר ולפיכך בקשה אסתר לתת לה בשושן שהוא כרך שיש לו חומה יום י"ד ג"כ ויהיה הנחה להם ביום ט"ו הראוי

המהר"ל מבאר שזמני השמחה וההנחה הם ביום ט"ו שאז הירח מלא אורה, ובגלל שיותר ראוי לקבוע את ימי ההנחה ביום ט"ו, לכך קבעוהו בכרכים הדומים לשושן, ואפשר אף לומר שהסיבה שאסתר ביקשה מהמלך שייתן לה גם את י"ד היא כדי שינוחו בט"ו שהוא ראוי להנחה מצד עצמו. אם כך ראוי, מדוע לא תיקנו את כל החג בט"ו? בגלל שאין המוקפים והפרזים שווים. הפרזים הם כירח ביום י"ד, שאין לו גבול וקצבה והוא עדיין מוסיף והולך כפרזים שאין להם גדר וגבול, ואילו המוקפים יש להם גדר וגבול והם כירח ביום ט"ו.

על דרך זו מסביר הרש"ר הירש מדוע שילוח מצורעים נוהג רק בערי חומה. שילוח המצורעים הוא הרחקה חברתית, וזה שייך רק בקהילה מגובשת, אנשים שהתיישבו במקום מסוים באופן קבוע והחליטו לחיות יחד, ודבר זה שייך רק בעיר מוקפת חומה. עיר שאינה מוקפת חומה אין לה קצבה וגבול, היא מתפשטת כל הזמן, והאנשים החיים בה לא תחמו לעצמם מקום ישיבה וחברה, ולכן אין דין זה שייך שם. זו גם התשובה לשאלתנו מקודם מדוע בתי הפרזים יוצאים ביובל ורק בתי החומה חלוטים. בבתי החומה יש קביעות והשתקעות, ולכן משעברה שנה הקונה השתקע שם ולבעל הבית אין זיקה למקום יותר ממנו. בבתי הפרזים היוצאים ביובל אמרה התורה "על שדה הארץ יחשב", זה לא נחשב תחום מושב, אין שם השתקעות וקבע, זה כמו מגורים בשדה, לכן זה יוצא ביובל ואפשר לגאול את זה כל הזמן, כי ממילא הקונה לא השתקע שם.

דברים אלו הם עומק החילוק בין פרזים ומוקפים. ראינו בירושלמי לעיל שמגדירים עיר חומה על פי ימי יהושע כי "חלקו כבוד לארץ ישראל". וזה בדיוק הכבוד, עיר מוקפת חומה מסמלת ישיבת קבע, ולהגדיר אותה על פי ארץ ישראל חולק כבוד בארץ ישראל אשר רק בה ישיבתנו נחשבת ישיבת קבע. לא בכדי הירושלמי מוציא את הלימוד הזה בגזירה שווה "ישיבה ישיבה". רק ישיבה בעיר מוקפת חומה נחשבת ישיבה ממש, והשוואה של זה לישיבת הארץ חולק כבוד רב לארץ ישראל.
אחר כך שואל הירושלמי: אם כן, היום בזמן החורבן שאין ישיבה בארץ ישראל ובטלה קדושת יהושע, האם יקראו כולם בי"ד? ועל זה היא עונה בגזירה שווה "פרזי פרזי". גם מה נחשב ערים פרזות נקבע על פי יהושע בן נון. על פי ימי יהושע נקבעות לא רק המצוות שבטלו כי קידשה לשעתה לא קידשה לעתיד לבוא, אלא גם הפרזים, המצוות האחרות שהן קבועות ואינן משתנות, נקבעות על פי יהושע בן נון. על פי זה, את מקרא המגילה אנחנו לא מדמים לבתי ערי חומה ושילוח מצורעים, אלא למצוות שלא פוקעות מקדושת יהושע כמו יישוב הארץ וסמיכה, ואף שהיא תלויה במוקפות מימות יהושע, היא נשארת אף לאחר החורבן, כי למעשה היא תלויה גם בשאינן מוקפות מימות יהושע.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *