פרשה א – פסקה י

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
קהלת רבה פרשה א', פס' ה', "וזרח השמש", א'

שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה ועל הכלל ניתן להידרש.

'וזרח השמש' ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא מה הוא כן, עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, יום שמת ר' עקיבא נולד רבי וקראו עליו פסוק זה 'וזרח השמש ובא השמש', יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש', יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין בריה וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש', יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש'. עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ב) 'ובתואל ילד את רבקה' ואחר כך 'ותמת שרה בקרית ארבע', וכתיב (שם כ"ד) 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו'. עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, עד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל והוא יעבץ, וכן כולם בכל דור ודור הוי 'וזרח השמש ובא השמש'.

פירוש המדרש

"וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם". ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, ומה בא הכתוב ללמדנו בפסוק זה? אלא מה הוא כן, מהי כוונת הכתוב? עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה, הוא – הקב"ה – מזריח שמשו של צדיק אחר, והמדרש מביא לכך דוגמאות: יום שמת ר' עקיבא נולד רבי – ר' יהודה הנשיא – וקראו עליו פסוק זה: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה – בנו, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין בריה, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". אף בכתוב אנו מוצאים ביטוי לענין זה: עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, הדא הוא דכתיב – זהו שכתוב (בראשית כ"ב, כ"ג): "וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה", ואחר כך (בראשית כ"ג, ב'): "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע", וכתיב (בראשית כ"ד, ס"ז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", היתה רבקה ממשיכת דרכה של שרה, ועל כן הודיע הכתוב על לידתה קודם מות שרה. עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע – שנתמנה למנהיג קודם שמת משה (במדבר כ"ז, י"ח). עד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל והוא יעבץ, עי' בשיר השירים רבה (פרשה ד', י"ז), שנקרא בשם יהודה, עתניאל ויעבץ. וכן כולם בכל דור ודור – שבכל דור מעמיד ה' מנהיג עוד קודם להסתלקותו של המנהיג הקודם. הוי – הרי מבואר הפסוק: "וזרח השמש ובא השמש".

נושאי השיעור: א. העולם אחדותי ורצוף. ב. ביאור מידת "מוקדם שהוא מאוחר בעניין". ג. דימוי העולם לעיגול ומשמעותו.

פתיחה
ר' ברכיה דורש את הפסוק "וזרח השמש ובא השמש". כפי שמובא במדרש, פשט הפסוק קשה, וכי מה בא שלמה להוסיף באמירה זו, המתארת את המציאות כפי שהיא? על כן הבין ר' ברכיה שהפסוק ניתן להידרש. הדרשה היא מכך ש"וזרח השמש" מופיע קודם ל"ובא השמש". הזריחה קודמת לשקיעה, וצמיחתו של דור חדש מוכנה קודם לשקיעת הדור הקודם.
המדרש מביא דוגמאות בהן רואים כיצד רצף הדורות נשמר, ומהדוגמאות נלמד כי כך הם הדברים באופן כללי.
נראה, שהדוגמאות הן כאלה בהן נאמר הפסוק בהתרחשות המאורע. בלידת רבי, בן למשפחת הנשיאות, ביום בו מת ר' עקיבא, אמרו הכל כי הנולד ימלא את מקומו של ר' עקיבא, וקראו עליו את הפסוק "וזרח השמש ובא השמש". כך כשנולד בן ביום בו מת אביו, אמרו הכל כי הבן ימלא את מקום האב, ויתקיים בו "וזרח השמש ובא השמש". המדרש מרחיב דוגמאות אלה ליסוד כללי.

אחדות הדורות
היסוד העולה מן המדרש הוא שהעולם הוא אחדותי, והתפתחותו היא ברצף, ללא קטיעת מהלך הדורות. הדורות אינם עומדים לעצמם, אלא קשורים זה לזה, כשלשלת שכל חוליה נכנסת בתוך חברתה ובכך שומרת על רציפות השלשלת. כל דור קשור לדור שאחריו, ורצף המנהיגות ומסירת התורה נשמר, ללא הפסקת הרצף. העולם כולו, מראשיתו ועד סוף כל הדורות – קומה אחת הוא, שלמות אחת הבנויה מדורות רבים הקשורים זה לזה ויוצרים בנין שלם.
שתי בחינות מובאות במדרש ליסוד זה.
א. "יום שמת ר' עקיבא נולד רבי". בחינה סגולית. אף שרבי נולד זה עתה, וטרם תפס את מקומו בשלשלת מסירת התורה, הופעת נשמתו בדור זה פועלת באופן סגולי למלא את מקומו של ר' עקיבא.
ב. "עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה". בחינה גלויה. המנהיג החדש תופס את מקומו הראוי ומתגדל לקראת תפקידו כבר בחייו של המנהיג הקודם, וכך נשמר הרצף ומופיע בגלוי במציאות.
מן הבחינה הראשונה, הסגולית, עולה לימוד חשוב.
עצם מציאות הנשמה בדור, אף שאין השפעתה ניכרת, פועלת ומשפיעה על הדור.
דומה הדבר לספר תורה המונה בארון בתוך קודש הקודשים1. הספר איננו נפתח, איננו נקרא ואיננו נלמד, אך הוא פועל את מציאות התורה בישראל. מתוך מציאות הספר בארון ניתן ליישם את ההופעה הסגולית וללמוד בצורה הגלויה והניכרת. ההשפעה הסגולית היא עיקר הדבר, וההשפעה הגלויה היא תוצאתה.
כך בהופעת צדיקים במהלך הדורות. עיקר הפעולה של הצדיק נעשית בעצם הופעת נשמתו, עוד קודם שלומד תורה ומקיים מצוות. כאשר מתגדל, מתגלה ההשפעה הנסתרת במעשים גלויים, אך זוהי תוצאה של ההופעה הסגולית, והיא העיקר.

עלי ושמואל
מדרש דומה מופיע בבראשית רבה2, ושם ישנה תוספת שאינה מופיעה בקהלת רבה:

עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (שמואל א' ג') 'ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה" אמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא.

כיצד נלמד מן הפסוק "ונר אלוקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'", ששמשו של שמואל זרחה קודם ששקעה שמשו של עלי?
נראה שלימוד הוא על פי מידה ל"א מל"ב מידות שבאגדה:

מוקדם שהוא מאוחר בעניין כיצד (שמואל א' ג'), 'ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה", והלא אין ישיבה בהיכל כל שכן שכיבה. ואפילו בעזרה אין ישיבה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר (שמואל ב' ז') 'ויבא המלך דוד וישב לפני ה" ומה תלמוד לומר שוכב. אלא מוקדם הוא. וכן צריך לומר 'ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב'.

אף שכתוב "ושמואל שוכב בהיכל ה'", אין זו כוונת הכתוב, והמילים "בהיכל ה'" מופיעות מאוחר אך צריכות להיות מוקדמות. כך צריך לקרוא את הפסוק: "ונר אלוקים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב".
יש להבין עניינה של מידה זו. מדוע כתוב הפסוק בצורה שאיננה ברורה? מדוע לא נכתב הפסוק מלכתחילה בצורה שבה יש לקוראו?
נראה, שמידה זו באה לומר, שהפשט הסיפורי של הפסוק נלמד משינוי סדר המילים, אך ישנה משמעות גם לסדר בו נכתב הפסוק.
דרך כתיבת הפסוק רומזת לכך, ש"נר אלוקים" איננו הנר הדולק בהיכל, אלא "נר ה' נשמת אדם"3 – נשמתו של עלי. "נר אלוקים טרם יכבה" – שמשו של עלי טרם שקעה, וכבר "ושמואל שוכב בהיכל ה'", שמואל מתחיל את דרכו בהנהגת עם ישראל4.
אילו היה כתוב "ונר אלוקים טרם יכבה בהיכל ה'", היה מובן כי הנר הוא הנר הפיזי הדולק בהיכל. שינוי סדר המילים מכוין להבנה נוספת הטמונה בביטוי "נר אלוקים", הרומז למנהיגותו של עלי5.

העולם דומה לעגול
בבראשית רבה מוסיף ר' יוחנן לומר: "כהדא עגלתא תמימתא", שפירושו הפשוט: "כאותה עגלה תמימה". המפרשים במקום נלאו להסביר מילים אלה במדרש, ויש ששינו את הגירסא.
המהרז"ו מציע פירוש המוסיף עומק במדרש:

נראה לי שפירושו עיגול שלם וכמו שתרגם יונתן 'ככף רגל עגל' – 'רגלין סגלגלין', וכן פירש רש"י שם, והוא הגלגל הסובב שכאן הוא שוקע וכאן עולה, וזהו שכתוב 'וזרח השמש וגו" הוא גלגל השמש (ופירוש זה כמדומה ששמעתי או ראיתי).

רצף הדורות דומה לעיגול, שבכל נקודה המשיקה לקרקע, שקיעה לפניה וזריחה לאחריה.
העיגול הוא הצורה הגיאומטרית השלמה ביותר, כיוון שהיא סוגרת שטח, בלא זויות ובלא שבירה של הקו. הקו חלק ואחיד, והוא יוצר צורה שלמה.
דימוי הדורות לעיגול ממשיך את ההבנה העולה מן המדרש כפי שהתבאר בתחילת השיעור. הדורות כולם הם רצף אחד, שלמות אחדותית, ללא שבירות ומקטעים. יתירה מזו, בעיגול מודגש העניין כי לכל נקודה יש שקיעה מצד אחד וזריחה מצד שני. נקודה שכעת זורחת – תשקע בהמשך, ונקודה שנמצאת בשקיעה היתה קודם לכן בזריחה.
עצם הגדרת העולם כעיגול מובילה להבנה ש"עד שלא שקעה שמשו של צדיק, זרחה שמשו של צדיק חברו", כיון שכל נקודה סובבת בין שקיעה לזריחה.


 

1 עי' דברים ל"א, כ"ו.
2 פרשה נ"ח, ב'.
3 משלי כ', כ"ז.
4 המדרש בבראשית רבה רואה בפסוק "ונר אלוקים טרם יכבה…" מקור נוסף לדרשה "עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חברו". יתכן שמסיבה זו לא הובאה הדרשה על עלי ושמואל אצלנו, שכן הדרשה אצלנו נלמדת רק מן הפסוק "וזרח השמש ובא השמש", והבין בעל המדרש שזהו המקור ולא מקור אחר.
5 בדרך נוספת יש להבין מידה זו. הביטוי "ושמואל שוכב בהיכל ה'" איננו יכול להתפרש באופן פיזי, אך מחשבותיו של שמואל היו תמיד בהיכל ה'. "במקום שמחשבותיו של אדם שם הוא" (מפי הבעש"ט), ולכן בכל מקום בו שכב שמואל – היה זה בעצם בהיכל ה', לשם כוונו מחשבותיו בכל עת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן