קין והבל
א. קין – ראשון לעושים תשובה
ר’ צדוק הכהן מלובלין אומר שאם ברצוננו לחקור תהליך או תופעה עלינו למצוא את הפעם הראשונה בו אירע הדבר בשביל להבין את מהותו. על כן נתור אחר הראשון לחוזרים בתשובה כדי לעמוד על מהותה.
ממדרש חז”ל אנו לומדים כי קין היה הראשון לחוזרים בתשובה:
ויצא קין מלפני ה’, מהיכן יצא… רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח… פגע בו אדם הראשון א”ל מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר: ‘מזמור שיר ליום השבת…’
ב. יסוד המאבק בין קין להבל
שני כוחות בונים את האדם, כמבואר בכתוב:
וייצר ה’ אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים.
אף כי שני הכוחות הופיעו כאחד באדם הראשון, בקין והבל נפרדו הכוחות וכל אחד מהם הדגיש כח אחר.
‘קין’ – לשון קנין, היה עובד אדמה. אישיותו מגלמת את העפר מן האדמה. ו’הבל’ – לשון רוח – היה רועה צאן שאינו נקשר לאדמה, למקום קבוע.
יסוד מחלוקתם מבואר במדרש:
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו’, על מה היו מדיינים, אמרו בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלוץ, ודין אמר פרח (זה אומר: הארץ שאתה עומד עליה שלי היא, וזה אומר: הבגדים שאתה לובש שלי הם. זה אומר: הורד [בגדיך] וזה אומר: פרח [באויר]), מתוך כך ‘ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו’.
שני דברים מבוארים במדרש. האחד הוא יסוד ההבדל בין קין להבל, שהראשון קשור לאדמה והשני מטלטל ממקום למקום. והשני שאי אפשר לכח אחד ולתכונה אחת לשמש בעולם. גם קין איש האדמה זקוק לבגדים המבטאים את מותר האדם מן הבהמה, וגם הבל, רועה הצאן, זקוק לאדמה על מנת לעמוד עליה ביציבות.
בשיא המאבק, רוצח קין את הבל.
מענינים הם דברי ה”שם משמואל”1 העונים לשאלה על מה נענש הבל ונתחייב מיתה:
אבל הבל היה ההיפוך ממנו, שהיה בעיני עצמו כהבל ואפס ואין, אבל גם זה אין שבח, שהרי היה גם בענין עבודה כן, שלא עלה על דעתו להרהיב עוז בנפשו להקריב קרבן עד שראה את קין מקריב הביא גם הוא, טפל לקין, כמו שכתוב והבל הביא גם הוא, שחשב שבאמצעות קין יתקבל גם קרבנו. ואם שבצד אחד השפלות היא מידה טובה, ועל כן נתקבל קרבנו, מכל מקום מצד אחר היא מידה חסרה שחסר לו להיות ליבו מוגבה בדרכי ה’ ועל כן נהרג.
חטאו של הבל היה בכך ש”הביא גם הוא מבכורות צאנו”. הבל היה בעצם חסר יוזמה (פסיבי). קין היה היוזם והוא זה שהוביל את המהלך של קרבן לקב”ה. דוקא קין שמהותו היא חומר, יוזם ופועל בעולם, ואילו הבל, איש הרוח, פסיבי לעולם העשייה2.
ג. עונשו של קין
עונשו של קין “נע ונד תהיה בארץ” מתאים למקור החטא. החטא היה משום היותו משועבד לאדמה – “איש האדמה”. העונש הוא שאין האדמה קולטתו, וכל מקום מקיא אותו הימנו.
העונש בא ללמד אותנו שאין מנוחה לאדם בהיותו חוטא. השעבוד לחטא גורם שאין סיפוק שלם לנפש והיא נעה ונדה לחפש סיפוקה.
כך כותב הרב ב’אורות’3:
אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה, יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף. מקום מנוחתנו הוא רק באלהים.
ד. תשובתו של קין
משהכיר קין בחטאו מיד הוא שב ואומר “גדול מעוני מנשוא”. קין שב לבנות את חייו על פי המגמה האלוקית.
חטאו היה שלא הכיר בערך החיים “ויקם קין על הבל ויהרגהו” ומיד כששב בתשובה מגלה את ערכם של החיים.
וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך…
כל זמן שהיה בחטא לא הוליד קין בן, משום שלא ראה את העתיד הטוב אליו יוליד את בנו.
מתאימים הדברים לדברי הרב באורות הקודש4:
מובן הדבר, שההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקתה של תאות המין מן האידיאליות, שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה.
לא כן היא השקפת הטוב העולמי, ההשקפה האופטימית, של ‘וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד’, היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית.
קין מלמדנו שערכם של החיים אינו מצוי בהווה. עיקר יניקתם של החיים הוא מכח העתיד. על כן קורא קין לבנו “חנוך” כחינוך שמטרתו הוא בנין העתיד.
וממשיך קין:
ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך.
מנהגו של עולם לקרוא ערים ורחובות על שם אישים מהעבר. קין קורא על שם העתיד, ללמדך שקביעות המקום ערכה יתגלה בעתיד.
וזאת אשר גילה קין לאדם הראשון במדרש שפתחנו, ועל כן עמד אדם הראשון ואמר:
מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים.
בהווה לא יכול אדם למצוא מנוחה. רק אם יבנה את חייו בבחינת “לקראת שבת לכו ונלכה”, וערכי ההווה יהיו יונקים מכח העתיד, מכח שאיפתנו לעתיד השלם, רק אז ימצא מנוחתו בחיים.
1 שנת תרע”ד.
2 גם בחז”ל אנו רואים בצורה חזקה את החיוב שבעשייה וביוזמה כגון “תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה” ואמירות גנאי כנגד הפסיביות וחוסר העשייה שהרי “הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם”.
3 אורות עמ’ קי”ט, “צמאון לאל חי”.
4 אוה”ק חלק ג’, ל”ט, “קשר הברית והטוב העולמי” .