דור הפלגה
מיד לאחר המבול מתגלה רצון של המין האנושי להתאחד ל'שפה אחת ודברים אחדים' לצורך בניית מגדל בבל. ומפליא שתוצאות אחדות זו דווקא הניבה את הפירוד בעולם "ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ". מדרש תנחומא מבאר מדוע הקב"ה העניש ופירד את דור הפלגה למרות שאיפתם ל"אחדות מושלמת".
מדרש תנחומא1 דורש את הפסוק "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים":
ילמדנו רבינו בית שנותנים בו עירוב מהו שהוא צריך לעירוב, כך שנו רבותינו ר' יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו בית שנותנין בו עירוב מהו שיהא צריך עירוב אמר ליה בית שמאי אומר צריך ובית הלל אומר אין צריך, והלכה כבית הלל. אמר רבי יהושע בן לוי לא התקינו עירובי חצרות אלא מפני דרכי שלום, כיצד אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו ואמו אומרת הרי אוהבת אותו והיה בלבה עליה ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב. אמר הקב"ה אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם ומנין שחלקו על הקב"ה ממה שקראו בענין ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.
ותמוה מאד הקשר שבין הדרשה בהלכות עירובין לעניין דור הפלגה.
ושנית, אם חז"ל רצו לדרוש שהקב"ה עושה שלום, מדוע לא הביאו פסוקים האומרים זאת במפורש? ועוד שכאן הקב"ה מתגלה כמפריד ולא כעושה שלום?!
מהות העירובין
לצורך הבנת המדרש נצטרך להעמיק במושג "עירובין". ישנם שלושה סוגי עירובין: חצרות, תחומין ותבשילין. לכל השלושה עניין אחד.
התורה אסרה על האדם לצאת ממקומו ביום השבת אך חידשה שאם מערבים "ערובי תחומין" יהיה לו מותר לצאת גם מחוץ לתחומי עירו ולהגיע למקומות אחרים. עירוב תחומין מאחד את המקומות.
התורה כמו-כן אסרה על האדם ביום השבת להוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרשות היחיד לרשות הרבים, וחכמים, משום דרכי שלום, חידשו את המושג "עירובי חצרות" שעניינם לאחד את הרשויות השונות (בית וחצר) לרשות אחת. עירוב חצרות מאחד את האנשים.
ישנם גם "עירובי תבשילין" שתפקידם לאחד את יום טוב ושבת כאשר הם סמוכים אחד לשני. "עירוב תבשילין" מאחד את הזמנים.
מכאן נראה שמטרה משותפת לעירובין השונים: איחוד המקום, הזמן והאדם.
עולם, שנה ונפש
שלושת המושגים: המקום, הזמן והאדם הינם מושגים שטעונים בירור. ננסה לבארם על פי דברי ריה"ל בספר הכוזרי המביא מספר יצירה2:
עולם ונפש ושנה – עדים נאמנים הם על אחדות האלוה.
והדברים תמוהים, שהרי השלושה הנ"ל (המקבילים למושגים מקום, אדם וזמן) מבטאים דווקא את הפירוד היותר גדול, שהרי כל אדם וכל דבר בהיותו במקום אחד – אינו במקום אחר, ולכן כל זמן שונה מחבירו בבחינת "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום"3, ואף הנפשות שונות "כשם שאין פרצופין דומין זה לזה כך אין דעתן דומה"4. ואם כן, מדוע דווקא הם מעידים על אחדות האלוה כדברי ריה"ל?
אלא שהמתבונן במושגים הללו מבין ששורשם הרוחני הוא באחדות ה' יתברך. המושגים העליונים הללו רק 'נשברים' לנוכח המציאות שלנו והם מתגלים כחלקים נפרדים אחד מהשני, אבל במקורם הכל אחד.
תפקיד העירובין (השונים) הוא לאחד כל אחד מהשלושה ולהחזירו לצורתו המקורית, לשרשו האחדותי, ולכן העירובין מבטאים את אחדותו של הקב"ה ורצונו לעשות שלום בעולם.
חטא דור הפלגה
לאחר שביארנו שהקב"ה רוצה לעשות שלום בעולם נבאר מדוע העניש את דור הפלגה.
המדרש בפרקי דר' אליעזר5 דורש:
… ר' יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היו עם נח ובניו אל התיבה, וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד. ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה וחיה שהיו רואין את הכתב ובאין ונופלים על פניהם לפניו והיו בני אדם סבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכו אותו עליהם מלך שנאמר: 'על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה". אמר נמרוד לעמו באו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים שאין כחו של הב"ה אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנ' ונעשה לנו שם…
דור הפלגה היו אנשי חומר ששאפו לקידום העולם בצד החומרי והטכנולוגי "והחמר היה להם חומר", התפיסה הזאת גרמה להם לצאת נגד הסמכות הרוחנית בעולם – הקב"ה ולהרגיש שהם במדרגת האלוהים. ובאותה מידה, כאשר אנשים הגיעו לירח היתה לבני האדם הרגשה שאין סוף למה שהאנושות יכולה להגיע. דור המבול אמנם התאחדו, אך עשו זאת כהתרסה כלפי הקב"ה. אחדות שנובעת מהשקפת עולם ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ולא לשם גילוי אחדות הבורא צריכה וחייבת להגיע לידי פירוד.
לעומת דור הפלגה – הקב"ה "המלך שהשלום שלו", עושה שלום אמיתי ומאחד את העולם בצורה האידיאלית זהו שלום שיבוא באמצעות העירובין השונים. שלום כזה מוביל אותנו לגאולה השלימה שעליה נאמר6: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
1 תנחומא בראשית ט"ז פסקה כ"ב.
2 הכוזרי מאמר ד' פסקה כ"ה.
3 אבות ד', ג'.
4 תלמוד ירושלמי ברכות א', ח'.
5 פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ד.
6 זכריה י"ד, ט'.