מים קרים על נפש עיפה

המדרש בתחילת הפרשה¹ דורש את הפסוק: "ויהי מקץ שנתיים ימים":

דבר אחר 'בכל עצב יהיה מותר' כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו – היה לו יתרון ממנה. למה? שנטל את בתה. 'ודבר שפתים אך למחסור' על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני והזכרתני' ניתוסף לו שתי שנים שנאמר 'ויהי מקץ וגו".

צערו של יוסף באשת פוטיפר הפך ליתרון – כאשר לקח את בתה, ודוקא נסיונו להקל מעל קשייו – גרם לאריכות מאסרו.
מהי משמעות הדברים?
נראה להסביר את דברי המדרש על פי פסוק במשלי²:

מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק.

הפסוק מביא רשימה של דברים טובים בלי לציין את ערכם המיוחד, ודבר זה תמוה – מה בא הפסוק ללמדנו?
נראה, שהפסוק בא לומר שמים קרים באים בדוקא על נפש עייפה ולולא עייפותו של האדם, אינו חש ביתרונם המיוחד של המים הקרים. אף השמועה הטובה, טיבה המיוחד הוא משום שבאה מארץ מרחק ומשקיטה דאגתו של האדם.
העייפות והמרחק הם הנותנים משמעות למים הקרים ולשמועה הטובה, הבאים להשקיטם.
הזכרנו בעבר את דברי הרמב"ן על הפסוק³:

והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם היושבים בה.

וכך אומר הרמב"ן⁴:

וכן מה שאמר בכאן (בפסוק ל"ב) 'ושממו עליה אויביכם', היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.

ארץ ישראל נותנת את פריה רק לעם ישראל. מתי רואים עובדה פלאית זו? רק כאשר עם ישראל לא נמצא בארצו – רואים כי אין אומה ולשון יכולים לשבת בארץ, כמו שאכן קרה לכל אורך הגלות.
קשיי הגלות, הסיבוכים בקשר בין ישראל לארצו, מגלים את עוצמת הקשר, ונותנים טעם למפגש המחודש בין ישראל לארצו, כאשר ארץ ישראל חוזרת ונותנת פירותיה בעין יפה.

פעמים שבימי שגרה, כאשר החיים זורמים ללא קשיים ובעיות, עוצמתם של דברים פוחתת. המרחק, היוצר קושי, הוא אשר מגלה את עוצמתו של הקשר היומיומי.
אשה שהלך בעלה למדינת הים מגלה לפתע כמה כל שמועה על מעשיו והליכותיו, ויהיו הפשוטים ביותר, מעוררת את נפשה ומחיה אותה. דוקא ריחוקה מבעלה מלמד אותה עד כמה היא קשורה אליו.

כך גם מבאר המדרש את הפסוק "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתיים אך למחסור". וביאורו, שהעצבות דוקא בה יש יתרון ופעמים שהיא הנותנת משמעות לערכים. וממילא במקרה כזה "דבר שפתיים", שהאדם מנסה בשפתיו לשנות את המצב, זה גופא יגרום לו חסרון. "שפתיים" הם בדרך כלל ביטוי לאמירה חיצונית שאינה נובעת מפנימיותו של אדם. ואמנם בפסוק זה העצב אינו חיצוני והוא חלק חשוב ממהלך אלוקי העובר על בני ישראל, ולכן אין מקום בתקופה כזו ל"דבר שפתיים", לנסיונות חיצוניים לזכות בכמה רגעים של אושר, והעצב צריך להוביל להסתכלות פנימית יותר.
כל הקשיים שעובר יוסף, נועדו להביא לו יתרון וכפי שבאמת התגלה לבסוף ודבריו לשר המשקים רק הנמיכו את קומתו בעיני השר, והוא מתארו לפני פרעה "נער עברי עבד" ביטויים שכולם לגנאי, ולכן דבריו אלו של יוסף גרמו לו שנתיים נוספות של עצב על מנת שיזכה ביתרון של מלך.

פעמים שהקשיים שמזמן הקב"ה לאדם ולאומה, לא נועדו כדי לסבך את החיים. ההתמודדות הנכונה עם הקשיים נותנת משמעות גדולה ויתרון לחיים הבאים אחריהם.
אם הקשיים יובילו אותנו ל"דבר שפתיים" כגון לבחור במפלגה זו או אחרת בבחינת שר המשקים שיגאל אותנו, הרי שאנו מחטיאים גודלה ויתרונה של התקופה. החיזוק צריך להיות בפנים בעוצמה רוחנית ובמהלכים פנימיים.

נקוה שהקשיים שאנו חווים בימים אלו יפסקו, והשפע שיבוא משמים יראה לנו כיצד הפכו הקשיים ליתרון, וכיצד ישנו טעם מיוחד לגאולה שתופיע בעקבות הקשיים, בעזרת ה'.

---

¹ בראשית רבה פ"ט, ב'.
² משלי כ"ה, כ"ה.
³ ויקרא כ"ו, ל"ב.
⁴ ויקרא כ"ה, ט"ז.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *