שיחה במקלט – תדרוך יומי (מלחמה בלבנון)
בימים כאלה אנו נזכרים בדבריו של הרב קוק זצ"ל (אורות עמ' י"ג):
כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח… ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה.
דברים אלה מבוססים על מדרש חז"ל (בראשית רבה פרשה מ"ב, ד'):
אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם:
התגרות האומות שחז"ל עוסקים בה איננה קשורה לישראל. מדובר על מלחמת ארבעת המלכים דרך החמישה. אף על פי כן, עלינו לצפות לרגלו של משיח. הצפיה נובעת מן ההבנה, שהתגרות האומות זו בזו היא ביטוי לתסיסה בעולמות הרוחניים, לתהליך שהעולם עובר, ומכאן הצפיה לרגלו של משיח, להתקדמות של העולם.
גם המלחמה הנוכחית שאנו מצויים בה, היא ביטוי לדבר רוחני. הן אנחנו והן אויבינו הנוכחיים – החיזבאללה – מהווים "ידא אריכתא" של השקפות עולם. המלחמה איננה רק על שטחים ועל שליטה אלא היא מלחמה כנגד כל מה ששם "ישראל" מבטא.
התסיסה הבאה לידי ביטוי בהתגרות האומות זו בזו מלמדת על שלב נוסף בהתקדמותנו אל עבר הגאולה השלמה. המלחמה היא חלק מהבירור של דרכנו וכח עמידתנו.
עם ישראל עובר בימים אלה דברים גדולים ומרוממים, יחד עם הכאב על הסבל הנגרם לאנשים מעם ישראל.
בשנים האחרונות התנהגה הממשלה בישראל – והעם בעקבותיה – בצורה תבוסתנית.
ביטוי חד לכך היה בגבול הצפון, שם היתה תחושה של פחד מהחיזבאללה. חיילי מילואים שחזרו מהר דב הרגישו שהצבא חושש להרגיז את החיזבאללה, ולכן לא פועל נגדו. התרעות על חטיפת חיילים הובילו לנטישת מוצבים במקום לתגובה. הצבא פעל לשמור על שקט, אף במחיר פגיעה בריבונות ישראל.
הממשלה הנוכחית נבחרה על רקע של נסיגות ותבוסות, כהמשך לנסיגה מגוש קטיף בקיץ שעבר.
אף הצבא היה בתחושה של "משימות של שלום" במקום להתכונן למלחמה.
זו התחושה שהיתה במדינה בשנים האחרונות, ששיאה היה בגירוש מגוש קטיף בקיץ.
כמה פעמים הזכרנו, שדבריו של נסראללה ימ"ש לאנשיו נשמעים כאילו הוקלטו בחגיגות יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, להבדיל. כשם שאנו תיארנו את התקדמות הגאולה, החל מהעליה לארץ, הקמת המדינה, מלחמת ששת הימים וכו', כך הוא מתאר את התסריט שלו – צהל נסוג מסיני, הוא יסוג מלבנון, אחר כך מעזה, וכך נמשיך הלאה.
לצערנו, אנחנו נזקקנו להסברים מדוע על אף הכל אנו עדיין בתהליך גאולה, וכיצד הדוד נכסה לאחר שהוא נגלה, ואילו דבריו, לצערנו, התממשו אחד לאחד. התכנית שלו פעלה במדויק, וכפי שהוא עצמו אמר, הדבר נובע מנפילת הרוח ומהתבוסתנות העוברת על עם ישראל.
על פי תכנונו, גם עכשיו היה צריך להיות כך. תגובת צה"ל לחטיפת החייל בדרום היתה קלושה, הדיבורים היו גדולים יותר מהמעשים, והוא ציפה שגם התגובה לחטיפת חיילים בצפון תהיה דומה. מדינת ישראל תדבר גבוהה גבוהה, אך תפתח במשא ומתן, וזה יהיה שלב נוסף בתבוסתה, ח"ו.
אך הקב"ה מגלגל את המציאות בצורה אחרת, והממשלה מצאה עצמה במלחמה תקיפה נגד החיזבאללה. הוא בתבוסה ובהשפלה, ואנו בהרמת הראש ורוממות הרוח. עם ישראל חזר לעצמו.
הקב"ה דאג לכך שהממשלה שהתכוונה לדרך הפוכה, להסכמי "שלום" ולנסיגות, מבצעת את הפעולה התקיפה ביותר של מדינת ישראל בשנים האחרונות. "לב מלכים ושרים ביד ה'".
מי שהתלבט אם לומר בתפילה לשלום המדינה "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך", קיבל תשובה. הקב"ה תיקנם בעצה טובה מלפניו, ותחת משא ומתן תבוסתני פתחו במלחמה נגד אויבי ישראל. בזכות אלה שהמשיכו לומר "תפילה לשלום המדינה נתקנו שרינו ויועצינו בעצה טובה…
דברים אלה קשורים לענין נוסף.
כשיוצאים למלחמה מעמידים "כהן משיח", שאומר לפני החיילים "שיחת מוטיבציה". מה הם דבריו?
ויאמר בתוכחתו הלשון הנזכר בתורה ויוסיף על זה מאמרים יעוררו העם למלחמה ויביאם להסתכן בנפשם לעזור דת ה' ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים יושר המדינות (ספר המצוות להרמב"ם, עשה קצ"א).
הכהן מציג לעם את מטרת המלחמה, שהיא אמורה לתת לחיילים מוטיבציה להילחם. מהי המטרה? מיגור כח הרע בעולם. זהו תפקידו של צבא.
בתקופה האחרונה צה"ל לא הפנים את תפקידו זה. תחת מלחמה בכח הרע בעולם – ארגוני הטרור – היה כניעה להם, מסירת ישובים והסכמים. זה היה הקושי הגדול שבתכנית ההתנתקות – כניעה לטרור תחת מלחמה בו.
כעת אנו רואים שצה"ל מבין את תפקידו, והוא פועל נגד הרע. הצבא מבין שתפקידו הוא למגר את הרע ולרסק את כוחו. הצבא והעם "חזרו לעצמם", ופועלים תוך הרמת הראש.
איננו תמימים לחשוב שהכל השתנה. אנו יודעים שאחר הימים הגדולים יבואו ימי שגרה, והמאבק על רוחו של העם ועל יכולת העמידה ישוב בעוצמה גדולה. אך עם זאת אנו רואים בימים אלה את יד ההשגחה העליונה, שהובילה את עם ישראל חזרה לעצמו.
יש במהלכים אלה מעין תשובה להתנתקות. אמנם לא תשובה שלמה, כל עוד לא חזרנו למקומות אותם עזבנו.
התחושה היתה, שיש כאן המשך של מהלך השנים האחרונות: כחודש וחצי לאחר הנסיגה מסיני פרצה מלחמת שלום הגליל. כמה חודשים לאחר הנסיגה מלבנון פרצה האינתיפאדה השניה. וחשבנו שח"ו כמה זמן אחר הנסיגה מגוש קטיף יחמיר המצב עוד יותר. כך אמנם היה – קסאמים בשדרות ובאשקלון וחטיפת חייל.
אך כאן נעצר המהלך השלילי, ויש כאן תיקון – עמידה נחושה של המדינה אל מול אויביה.
עלינו להביט על האירועים בעין טובה, ולראות בכך התחלה של התפכחות של העם.
אנו רואים את רגלו של משיח המופיעה בימים אלה, מתוך הרמת הראש הלאומית.
הישיבה באופן פרטי, נמצאת בבחינת "ממעמקים קראתיך ה'". אנו מבינים שלימוד התורה שלנו כאן, בתוך המקלט, היא חלק מהמערכה. יש ערך גדול ביותר בלימוד תורה בחזית.
כך אומר הנצי"ב (קדמת העמק):
ועיקר מלחמתן של ישראל הוא בקול תורה כדאיתא במכות (י' ע"א) "'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים', 'עומדות היו רגלינו' – שלא ימוטו במלחמה, שערי ירושלים שהיו מלאים בתורה"… ולעולם זאת על ישראל בשעה שהיו יוצאין למלחמה היו מיחדים אנשים מוכשרים לתורה ולתפילה שיצאו עם הלוחמים לאהלי השדה ושם שננו חרב לשונם בקול תורה… וזוהי כוונת ברכת משה לזבולון – 'שמח זבולון בצאתך' – למלחמה על שדה. 'ויששכר באוהליך' – באהלי המחנה עוסק אז בתורה…
יש ערך גדול בלומדי תורה הנמצאים בחזית, במקום בו מתקיימת המלחמה.
אנו תפילה כי נזכה לראות, מתוך ימים אלה, את התקדמות תהליך הגאולה, בצורה גלויה לעיניו, עד לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.