סנהדרין ג' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
דין רוב לומדים לר' יאשיה בדיני ממונות מדיני נפשות:
רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות. ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן.
במה דיני נפשות חמירי? "חמור" הוא ביטוי לדין (כדברי האר"י בביאורו לק"ו).
המהר"ל מגדיר את הדין (נצח ישראל פרק כ"ז):
כל דין מחוייב ומוכרח.
הדין הוא מוכרח. כל סיבה ומסובב ממידת הדין הוא. אף חוקי הטבע מן הדין הם. כעין מה שכתב הרב על העיגולים והיושר1 שהעיגולים הם ההכרח וכן אחור באחור2 שהוא דין, הוא דבר מוכרח.
לעומת זאת היושר הוא בחינת בחירה וכן "פנים בפנים" הוא ביטוי לבחירה ורצון.
נפשות הם דבר מוכרח מן הדין. נפשות אינם תלויים ברצונו של אדם אלא מוכרחים הם.
לעומתם דיני ממונות תלויים ברצון האדם. יכול התובע למחול על החוב ואז מתבטל הדין. יכול הנתבע להודות מרצונו ולהתחייב בדין.
מה שאין כן בנפשות שאינן תלויים בתובע ולא בהודאת הנתבע.
על כן דיני נפשות נבחנים כ"דין" לעומת דיני ממונות התלויים ברצון.
מכאן בא הקל וחומר שאם בדיני נפשות אזלינן בתר רובא ולא אמרינן שצריכה להיות וודאות והכרח, קל וחומר לממונות הקלים והלא מוכרחים וודאיים.
1 אורות הקודש ח"ג עמ' כ"ד-כ"ה על פי דברי האר"י.
2 אורות ישראל עמ' קמ"ב (פס' י"ג) על פי דברי האר"י.