פסחים כ"ג (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
פסחים כ"ג (ע"ב):
ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשרייה רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור איבעית אימא הכי נמי דאסור איבעית אימא מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן.
נאמר בויקרא (ז', כ"ד):
וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו.
ומכאן שחלב מותר בהנאה. ואף ש"לא יאכל" משמע גם איסור הנאה, התירה התורה חלב בפירוש, לכל מלאכה.
ר' יוסי הגלילי סובר שכשהותרה נבלה בהנאה, לא הותר גם חלבה וגידה, ועל כן צריך פסוק להתיר חלב. ועל כן שואלת הגמ', מנין להתיר גם גיד הנשה בהנאה ותשובת הגמ' הראשונה שאכן גיד אסור בהנאה ותשובה שניה שלמד היתר גיד הנשה בהנאה מקל וחומר מחלב.
וביארו הראשונים את הקל וחומר ומה חלב שענוש בכרת, ומכל מקום נכלל הוא בהיתר הנאה דנבלה, גיד הנשה שאינו ענוש כרת לא כל שכן שנכלל הוא בנבילה.
ובכך מיישבים הראשונים את הסוגיא דלא תקשי "שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינם ענושים כרת ומ"מ אסורים בהנאה". על כן פרשו כמו שאמרנו שהקל וחומר בא לומר שגיד בכלל היתר נבלה בהנאה.
מכאן נראה שהגדרת הקל וחומר היא בבחינת התפשטות וצמצום. השאלה עד כמה מתפשט היתר הנאה של נבלה. שזו בחי' "חסד" שהוא קל. ועל זה אומרת הגמרא: מה חלב שענוש והוא דין ואף על פי כן התירה אותו התורה בהנאה והיתר הנאה של נבלה מתפשט גם אליו ואינו מצטמצם רק לנבלה עצמה, גיד הנשה שאינו ענוש כרת ואיננו כל כך דין קשה, על אחת כמה וכמה שהיתר הנאה של נבלה מתפשט אליו ומותר הוא בהנאה.