חגיגה י"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר
חגיגה י"ח (ע"א):
מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר אינו צריך קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה תניא אידך כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' וגו' במה הכתוב מדבר אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון אם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה תלמוד לומר וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.
בתוך כל הלימוד אנו מוצאים את דברי ר' יוחנן שלמד איסור מלאכה בחול המועד בקל וחומר. יש לציין שלפני ר' יוחנן לומד ר' יאשיה במידת "סידור שנחלק" שכן קורא הוא את הפסוק בשונה מהפשט.
נאמר בתורה (שמות ל"ד, י"ח):
את חג המצות תשמר, שבעת ימים תאכל מצות, אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב.
ור' יאשיה דורש:
את חג המצות תשמור שבעת ימים.
ולאחר דברי ר' יוחנן באים דברי ר' יוסי הגלילי שאף הוא למד במידת "סידור שנחלק" שכן נאמר בתורה (ויקרא, כ"ג, ל"ה-ל"ו):
ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו.
שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו.
ור' יוסי הגלילי דורש:
כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה.
ופירש"י:
כל מלאכת עבודה לא תעשו וכו' – וסמיך ליה שבעת ימים תקריבו אשה.
לימד על חולו של מועד וכו' – והכי דריש ביה "לא תעשו שבעת ימים", ובחג הסוכות כתיב, ועליה קיימא הך מתניתא בתורת כהנים.
ולא דבר ריק הוא שדברי ר' יוחנן שלמד בקל וחומר באו דווקא אחר לימודו של ר' יאשיה ולפני רבי יוסי הגלילי המשותפים בדרך לימודם ב"סידור שנחלק".
דברי ר' יוחנן תמוהים מצד עצמם. הרי ראשון ושביעי קדושתם היא שגורמת לאיסור מלאכה וחול המועד שמוגדר כאינו קדוש דין הוא שיהא מותר במלאכה ומה שייכא כאן קל וחומר.
עוד יש לדון במסקנת הגמ':
מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה.
האם חוזרים מן הקל וחומר והמקור הוא "מקרא קודש" ודומה ללימודו של ר' עקיבא בהמשך שלמד מן הפסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו מקראי קודש וגו'" ללמדך שאסור בעשיית מלאכה.
או שנשארים בקל וחומר וזה דוחה את הפירכא מראש חודש.
מלשונו של ר' יוחנן שלמד מקל וחומר משמע שנשאר הלימוד של קל וחומר.
נראה שעומק גדול נמצא בדברי ר' יוחנן.
שתי בחינות יש בקדושת המועדים כמו שלמדנו בדברי הרמח"ל דרך ה' (ח"ד פ"ז):
ה. ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש, אמנם כלם למטה ממדריגת השבת, השפעתו, וקידושו. והנה כפי מדריגתו, השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכפורים למעלה מכלם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חדש, ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר כל זה חנוכה ופורים, שאין בהם ביטול מלאכה, אלא הודאה בחנוכה, ושמחה גם כן בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר, הוא:
חגיגת החגים הזמניים:
ו. ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש"ל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם הענינים כלם. ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה. וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אע"פ שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמ"ש, כי בסוכות הושבתי וכו'. וכן חנוכה וכן פורים. ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ועתה נבאר המצות האלה בפני עצמן:
הלימוד מקל וחומר מתייחס לבחינה השניה של המועדים שהיא האור המיוחד המאיר בכל מועד. אור זה הוא מתבטא גם באיסור עשיית מלאכה מלבד המצוות המיוחדות לפסח ולסוכות.
בחול המועד אנו מצֻווים במצוות מיוחדות , בסוכות בסוכה ובארבעת המינים ובפסח באיסור חמץ ובאכילת מצה.
מבחינת המצוות והאור המיוחד לימים אלו יש לומר שביום הראשון והשביעי לא אסרה תורה לפניהם ולאחריהם וזו בחינה של "קל" שלא הגבילה התורה ימים אלו, ואף על פי כן היום עצמו אסור במלאכה מצד האור המיוחד לו. ימי חול המועד שהגבילה התורה לפניהם ולאחריהם ואסרה במלאכה ימים אלו, שזו בחי' של דין, קל וחומר שיהיה דין בימים אלו ויהיו אסורים במלאכה שהם "מקראי קודש".
הימים הראשון והשביעי בפסח וראשון ושמיני בסוכות, אינם זקוקים להגנה מיוחדת. הם מהוים מועד גמור ואיסור המלאכה בהם הוא ברור. לעומת זאת ימי חול המועד זקוקים להגנה מיוחדת לפניהם ולאחריהם. ימים אלו הם ימי חול ואעפ"כ יש בהם גם גדר של מועד. מיוחדים ימים אלו בתכונתם המאפשרת להפוך את החול למועד קדוש. תכונה זו זקוקה להגנה לפניה ולאחריה על מנת שנבטיח שהקדש הוא אשר יקבע את אופי הימים, ולא שחלילה החולין שבימים אלו ימשוך אחריו את הקדש.
מכאן בא הקל וחומר. אם ימים ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן ואעפ"כ אסורין הם במלאכה, ימי חול המועד שמצינו שהגנה עליהם התורה והגבילה אותם משני הצדדים, לפניהן ולאחריהן באיסור מלאכה קל וחומר שיהיו אסורין במלאכה.
הדבר מלמד על יחס מיוחד לימי חול המועד. יש לומר שימים אלו אנו עושים אותם מימים של חול לימי מועד. יש בהם בחינות חול ויש מלאכות המותרות בהן. אף על פי כן זה מועד. יש כאן התפשטות של המועד לתוך החולין שזו בחי' "חול המועד". מציאות זו דורשת הגנה מיוחדת והיא מתבטאת בימים שלפני ושלאחרי ימי חול המועד. וצירוף של חול המועד "מבקש" שילמדוהו בקל וחומר שכן אלו שתי הנהגות הנהגת החול והנהגת המועד ודווקא ב"מועד" ביום הראשון וביום השביעי מצאנו הנהגת ה"קל" שמותרים לפניהם ולאחריהם ואעפ"כ יש בו דין חמור של איסור מלאכה, ימי החול שמצאנו בהם הנהגת ה"חמור" שאסורים לפניהם ולאחריהם ק"ו שיהיו אסורים במלאכה ועי' ליקוטי הלכות חוה"מ הלכה ב'.
לאור דברים אלו יש להבין מדוע דברי ר' יוחנן באו אחר הלימוד מ"חג המצות תשמור שבעת ימים" שכן לימוד זה אף הוא רומז אל האור המיוחד בפסח, שהוא הגורם לאיסור מלאכה בחול המועד.
בתוך הלימוד מקל וחומר הזכירה הגמ' את המוספין שבחול המועד שהם סיבה לאיסור מלאכה מה שאין כן בימי השבוע אשר לפניהם ולאחריהם יש את יום השבת.
דברים אלו הם נלמדים גם מן המקור של ר' יוסי הגלילי שלמד מ"כל מלאכת עבודה לא תעשו שבת ימים תקריבו וגו'".