יבמות צ"ה (ע"א) – לימוד מקל וחומר
יבמות צ"ה (ע"א):
אחות אשה דבמזיד לא אסירא מדאורייתא בשוגג לא גזרו בה רבנן ומנלן דלא אסירא דתניא אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה שיכול והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר מקום שבא על איסור חמור אינו דין שנאסר האוסר א"ר יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים אומרים פוסל ובית הלל אומרים לא פוסל א"ר יוסי לא נחלקו בית שמאי אומרים ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו על מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומרים אומרים פוסל ובית הלל אומרים לא פוסל לפי שבתחלה הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת בכל האנשים שבעולם קדשה הוא אוסרה והיא אסרתו מרובה איסור שאסרה מאיסור שאסרתהו שהוא אסרה בכל אנשים שבעולם והיא לא אסרתהו אלא בקרובותיה והלא דין הוא ומה הוא שאסרה בכל אנשים שבעולם שגגה באסור לה אינה נאסרת במותר לה היא שלא אסרתהו אלא בקרובותיה שגג באסור לו אינו דין שלא נאסר לו במותר לו וזה הדין לשוגג למזיד מנין ת"ל אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה.
איסור קל קוראת הגמרא לאיסור אשת איש ונחשב לאיסור קל כיון שיש לו היתר בגט ואיסור אחות אשתו איסור חמור הוא שאסורה כל חייה של אשתו.
מצד זה היינו לומדים קל וחומר שאם באיסור אשת איש היא נאסרת ק"ו באיסור אחות אישה שייאסר על אשתו. קמ"ל הפסוק "אותה" שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה.
הגמרא מבינה בלימוד הקל וחומר שהנהגת אשת איש קלה היא. כיון שיש לה היתר בחייה, נחשב הדבר לקל לעומת אחות אישה שאין לה היתר בימייה. וכן אמר רבא לקמן בעמ' ב'.
בהמשך, בדין שוגג, לומדת הגמרא קל וחומר שנשאר למסקנה.
קודם שנשא אדם אשה, היא מותרת לכל העולם והוא מותר לכל העולם.
כשנושא אותה, היא נאסרת על כל העולם חוץ ממנו והוא נאסר רק בקרוביה אם כן הנהגת האישה היא הנהגת הדין החמור והנהגת האיש היא הנהגת הקל ואם היא שַגגה באסור לה, אף שהנהגתה הנהגת הדין, מותרת היא לבעלה, קל וחומר שהוא אם שגג באסורה לו, שיהיה מותר באשתו.
מתאימים הדברים שאישה היא בחי' מידת הדין והאיש בחי' רחמים.