בבא קמא ל"ז (ע"א) – לימוד מקל וחומר
בבא קמא ל"ז (ע"א):
מיתיבי סומכוס אומר מועד לאדם מועד לבהמה מק"ו ומה לאדם מועד לבהמה לכ"ש מכלל דתנא קמא אינו מועד קאמר א"ל רב זביד סומכוס אחזרה קאי והכי קא"ל לתנא קמא דקאמרת חזרה דבהמה חזרה היא חזרה דבהמה לאו חזרה היא מק"ו מאדם ומה מאדם לא קא מהדר ביה מבהמה לא כ"ש.
עי' תוס' לעיל דף ב' ד"ה ומילתא.
בנגיחת אדם מתגלה יותר כח הרע שבשור. "אדם אית ליה מזלא" ומצד מדרגתו בטבע צריכה להיות לשור – כמו לשאר בעלי חיים – יראה מהאדם. אם בכל זאת נגח אדם הרי זה גילוי כח הרע שבשור ועל כן מועד לאדם הוי מועד לבהמה, שבכלל מאתיים מנה, ונחשב לשור מועד שהוא בהנהגת הדין הקשה.