סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א):
אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי דיבור וצריכא דאי כתב רחמנא אחותו הוה אמינא חייבי מלקות אין חייבי מיתות לא כתב רחמנא כי יזיד ואי כתב רחמנא וכי יזיד הוה אמינא הני מילי סייף דקיל אבל סקילה דחמורה אימא לא צריכא ותרתי בנסקלין למה לי לרבי שמעון לאתויי נשרפין לרבנן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ולכתוב רחמנא בנסקלין וליתו הנך וליגמרו מיניה הכא נמי מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.
כתבו בספרים בסברת "מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא", שהק"ו הוא מידת הדין כמו שאומרים חכמים "והלא דין הוא", והתורה היא במידת הרחמים, ועל כתב לה קרא שתהיה המצוה וההלכה בהנהגת הרחמים.
בסוגיא דידן אי אפשר לאומרו שהרי התראה באה להקל ולהנהיג ברחמים את הנידון ועל כן אומרים שאם בסקילה שהיא חמורה צריך התראה שהיא קולא ק"ו שבשאר מיתות הקלות ייצטרכו התראה להקל. ובמקרה כזה קשה למה כתב לה קרא והלא הק"ו בעצמו בא להקל מצד הקולא שבהתראה.
עוד קשה הביטוי "טרח" וכתב לה קרא – מה ענין הטירחא. ויותר מזה שהטירחא היא במידת הדין, וטרח וכתב משמע שדווקא מצד מידת הדין באה הכתיבה.
על כן נראה שי"ל להיפך. קל וחומר בא מצד מידת החסד. כך אמרו בספרים שמשווים י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם לי"ג מידות הרחמים, ולפי"ז מידה ראשונה שהיא ק"ו, מתאימה למידת "א-ל" שהוא בחסד. עי' מש"כ בשם תורת לוי יצחק על ק"ו דר"מ בנגעי בתים.
אם כן טרח וכתב לה קרא הוא, לשתף גם מידת הדין.
בסוגיין י"ל שבהתראה יש גם צד של דין, שהרי העושה עבירה אחר התראה, עבירתו חמורה יותר וההתראה מבררת את היותו מזיד ובלא התראה לא יענישוהו.
טרח וכתב קרא התראה ללמדנו שלא רק מצד רחמים היא באה, אלא גם יש בה צד של דין שהיא מחמירה את העבירה.