פסחים צ"ד (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק.
פסחים צ"ד (ע"ב):
דתניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר מה להלן חוץ לאכילתו אף כאן חוץ לאכילתו רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר חוץ לעשייתו.
ובספרי (ט', ט') מובאות הדעות השונות:
בדרך רחוקה – איני יודע איזו דרך רחוקה? ושיערו חכמים: כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים, וכן כל מדתה.
ר' עקיבא אומר: נאמר: טמא מת, ונאמר: דרך רחוקה, מה טמא מת רצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול.
ר' אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום במעשר, ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו, אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו. איזהו מקום אכילתו. מפתח ירושלים ולפנים.
ר' יהודה אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח, ואומר ריחוק מקום במעשר, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשירו, אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשירו. ואיזה מקום הכשירו? מפתח עזרה ולחוץ.
רבי אליעזר לומד גזירה שוה ממעשר שני לפסח שבשניהם נאמר ריחוק מקום1.
בעומק מצוות מעשר שני ופסח, אנו מוצאים נקודה משותפת.
מעשר שני בא לשמור על האדם לבל ישקע בעבודת אדמתו ויהיה מנותק מן הקדש ומעיר הקדש.
בתוך פירותיו עליהם עמל בעבודת האדמה, יש פירות קדושים בקדושת מעשר שני שיש לאוכלם בירושלים. בדרך זו מקושרת עבודת האדמה עם הקדש. הקשר עם הקדש מובנה בתוך חיי האדם הקשור אל אדמתו.
קרבן הפסח הוא הדרך לקשור את היחיד באשר הוא שם, עם כלל ישראל. בפסח בו נוצר עם ישראל העצמאי ובן החורין, כל יחיד נקשר עם כלל ישראל. קרבנו קרבן ציבור וכל אחד אוכל מקרבנו, ומושג הכלל חודר חדרי בטן.
בשתי מצוות אלו מצינו שיש גם דרך רחוקה. תהליך בניית הקשר של האדם עם הקדש ועם הכלל אינו מובן מאליו. פעמים שהדרך רחוקה. ממעשר שני למדנו שאף כי קרוב האדם גיאוגרפית עדיין יכול הוא להיות רחוק. וזה כאשר נמצא "חוץ למקום אכילתו".
יש לו מניעות ומחסומים המעכבים את הקשר הישיר של פירותיו עם הקדש.
אף בפסח יכול הוא להיות קרוב בגיאוגרפיה ורחוק וחסום מלבוא אל הקדש ולהתחבר אל הכלל.
מצוות התורה מתחברות לאדם הרחוק, ומקרבות אותו.
שמא ואולי זו בחינת "שני" המשותפת לשניהם "פסח שני" ו"מעשר שני".
הראשון – כמו החודש הראשון – הוא באתערותא דלעילא, ההנהגה האלוקית בחי' רוח ממרום.
השני – כמו החודש השני – הוא אתערותא דלתתא. השני שייך לאדם עצמו העולה מלמטה למעלה.
פסח שני נתייסד על ידי אנשים שהיו טמאים לנפש אדם. זמנו הוא בחודש השני.
מעשר שני נאכל על ידי עובד האדמה בעצמו. חושף הוא באכילתו את קדושת עמלו ויגיעו.
התוכן הפנימי המשותף מתבטא בגזירה שוה2.
האר"י מבאר שהנהגת גזירה שוה שהיא בתפארת הממזגת ומחברת בין הצדדים השונים. ה"דרך" היא במידת התפארת בחי' "וילך יעקב לדרכו". זו מהות ה"דרך" שהיא מחברת בין מקומות שונים.
אף כאן החיבור הוא בין עבודת האדמה אל הקדש ובין הפרט אל הכלל, והוא נלמד במידה זו הממזגת ומחברת.
1 יש לציין שגם המילה דרך משותפת לשתי המצוות "דרך רחוקה" "כי ירבה ממך הדרך".
2 לשון הרב קוק בהנהגת ג"ש: "וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה… שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה".