שבועות ז' – לימוד מגזירה שוה

שבועות ז':

אלא אמר רבא אתיא "טומאתו" "טומאתו" כתיב הכא לכל וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש.

רבא לומד בגזירה שוה "טומאתו" "טומאתו" על טומאת מקדש. אחר ששיבח את רבי על לימודו בגזירה שוה "בהמה טמאה" "בהמה טמאה" דין טומאת קדש, לומד הוא בעצמו בגזירה שוה של טומאת מקדש.
לאור הדברים שכתבנו על גזרתו השוה של רבי, נראה להמשיך ולבאר באותה דרך את דברי רבא בסוגיין.
כתבו בספרים שהמקדש הוא במידת התפארת¹. מתאימים הדברים למה שכתבנו שהחכמה היא קדש והיא מתגלה בתפארת. אכן המקדש הוא גילוי אל הקדש אשר בו הוא מופיע ומתגלה.
על כן המקדש הוא גילוי של חיים. הנכנס בטומאה למקדש, מטמא את המקדש בהכניסו לשם גילויים של מות והפסד החיים.
גזירה שוה מידתה היא תפארת ובמידה זו ללמוד דין טומאת מקדש.

---

 

¹ עי' בפרדס רימונים ערכי הכינויים ערך מקדש: "מקדש אפשר יקרא התפארת".
ובקהלת יעקב ערך בי: "בית מקדש הוא מלכות כי הוא לבית למקדש שהוא תפארת".
ובשל"ה תולדות אדם בית ה' (כ"ו): "וירושלים רומזת למדת מלכות כנודע, כי שם בית מקדש שבו שם ידוד התפארת הנקרא ידוד, ועל כן נהגה בבית המקדש, כי המלכות להיכל לידוד".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *