זבחים מ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים מ"ח (ע"א):
דתניא: ואם נפש וגו' – לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרין.
ובהמשך ביארה הגמ' טעם חכמים:
נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
נאמר באשם תלוי (ויקרא ה', י"ז):
ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יקוק אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו:
ונאמר בחטאת (ויקרא ד', כ"ז):
ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות יקוק אשר לא תעשינה ואשם:
בחטאת ביאור הביטוי מצות ה' הוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וממנו לומדים על הביטוי "מצות ה'" שנאמר בפרשת אשם תלוי שרק על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מביאין אשם תלוי.
עברה שזדונה כרת היא עברה המנתקת את האדם ממקור הקדש והחיים.
כשנעשה הדבר בשוגג אז בא הקרבן על מנת לקרב את הנפש שעשה עברת כרת אל מקור הקדש והחיים.
הקירוב והחיבור אל המקור שייך לספירת התפארת שהיא עמודא דאמצעיתא המחבר כל חלקי הת"ת למציאות אחת. על כן יש ללמוד במידת גזירה שוה שהיא בתפארת, ויש לה את כח החיבור ההשוואה וההכרעה, אילו מצוות ראויות לקרבן המקרב את הנפש החוטאת אל מקורה בקדש ונותן לה חיים. על כן ילפינן "מצוות" "מצוות" ללמוד שכשם שחטאת באה על דבר שזדונו כרת כך גם אשם תלוי בא על דבר שזדונו כרת.