חולין קט"ו – קט"ז – לימוד מגזירה שוה
פעמיים בסוגיין מופיעה גזירה שוה לאסור בשר וחלב באכילה.
הפעם הראשונה בדף קט"ו (ע"ב):
תניא איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור.
ובפעם השניה דעת רבי שמעון שבשר וחלב אסור רק באכילה ולא בהנאה בדף קט"ז (ע"א):
דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה.
נאמר בדברים (י"ד, כ"א):
לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב. אמו.
ונאמר בשמות (כ"ב ל'):
ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו.
למדו גזירה שוה "אנשי קדש" "עם קדוש", ומה אנשי קדש, באים לביטוי באיסור אכילת טריפה, אף "עם קדוש" באים לביטוי באיסור אכילת בשר בחלב.
מה בין רבי שמעון לאסי בן יהודה?
רבי שמעון למד לא רק איסור אכילה מ"אנשי קדש" כי אם גם היתר הנאה הוא למד, שנאמר "לכלב תשליכון אותו". (גם הפסוק האוסר בשר בחלב בדברים (י"ד כ"א) פותח באיסור אכילת נבילה, ואף שם יש היתר הנאה "לגר אשר בשעריך תתנה או מכר לנכרי").
אסי בן יהודה למד רק איסור אכילה מ"אנשי קדש", ולכן המשיך ללמוד גם איסור הנאה מק"ו.
ביאור הגזירה השוה הוא, שהקדוש הוא בבחינת נבדל ופרוש. עם ישראל נבדל הוא ממלחמת הקיום וההישרדות אשר בטבע. אכילת הבשר בישראל היא עבודת קדש המעלה את הבשר על ידי אכילתו של אדם מישראל. לכן צריך לשחוט ולהכין נכון את הבשר לאכילה.
בישראל, האכילה אינה ענין חיצוני, המאפשר לאדם לשרוד. האכילה היא מפגש עם מוצא פי ה' שבאוכל.
לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.
ובארוהו חכמים, שעל כל מוצא פי ה' שבלחם ובאוכל יחיה האדם. כשם שהגוף ניזון מחיצוניות המאכל, כך הנשמה ניזונת מפנימיותו.
בשר בחלב אסור באכילה, כיון שהם סותרים זה את זה, אינם מאפשרים זה לזה לעלות על ידי אכילת האדם, למדרגה של אדם.
הגזירה השוה, גוזרת את הקליפה החיצונה של האוכל ומפגישה אותנו עם פנימיות המאכל אשר צריכה לבנות את פנימיות האדם. שם בפנימיות אנו מוצאים את הקדושה, האוסרת עלינו אכילת בשר בחלב.
לרבי שמעון מותר בשר בחלב בהנאה. רק להעלותו על ידי אכילה אסור. נשאר הוא בגדר טבע שיכולים להשתמש בו ולהנות ממנו, רק לא להכניסו להיות חלק מהאדם.
לאסי בן יהודה, אסור בשר בחלב בהנאה. הוא לומד זאת בק"ו מערלה.
בשר שנתבשל בחלב נעשתה בו עבירה, וילפינן מק"ו מערלה שלא נעשתה בה עבירה ואעפ"כ אסורה בהנאה, ק"ו לבשר בחלב שיאסר בהנאה. עשיית עבירה היא "דין", ודבר שלא נעשתה בו עבירה ראוי יותר להנהגת הרחמים. אם בערלה הראויה להנהגת הרחמים, שהרי לא נעשתה בה עבירה, אדרבה מצוה לטעת עץ בארץ ישראל. ומצוה נעשתה בעץ, ומכל מקום אסור בהנאה, בשר בחלב שהוא בהנהגת הדין שהרי נעשית בו עבירה שנתבשל הבשר בחלב, קל וחומר שאסור בהנייה.