זכותו של הילד לשוויון

פרשתנו פותחת את סדרת הפרשיות המתארות את ירידתם של בני ישראל למצרים. חז"ל בגמרא¹ מתייחסים להשתלשלות מאורעות אלו בצורה שיש מקום להבינה:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

שואלים התוספות²:

"ואף על גב דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית ט"ו) ועבדום ועינו אותם…"

ניתן לשאול את שאלת התוספות בצורה כללית: האם כתונת הפסים היא זו שגרמה את גלות מצרים? כלום לא היתה תכנית אלוקית שסידרה שדוקא כך יווצר עם ישראל? האם כל גלות מצרים נגרמה בגלל צירוף מקרים וטעויות אנוש של יעקב ובניו, ולא בידי הקב"ה שהשתמש בהם ככלים להגשים במציאות את שחפץ?
נראה, שיש להבין את דברי רב בצורה שונה. רב לא בא לומר מדוע וכיצד ירדו ישראל למצרים, אלא לומר כמה חמור המעשה של שינוי בין הבנים עד שהוא גלגל את גלות מצרים. אם גלות מצרים התגלגלה בעקבות מעשהו זה של יעקב, הרי שזהו מעשה שמוליד תוצאות רעות, ומכאן נלמד על חומרתו הרבה.
כשם שהמשפט "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב" נכון לגבי אנשים, כך הוא נכון לגבי מעשים. מעשה שתוצאתו היא שלילית, יש בכך ללמד על כך שהמעשה הוא שלילי. על כן כאשר אנו מתחקים אחר השתלשלות המאורעות שגרמה לירידת ישראל למצרים, ומגלים שלהעדפת יעקב את יוסף היה חלק מכריע בצורה הטבעית שבה השתלשל העניין – יש בכך ללמד אותנו על הבעייתיות הרבה שבגישה זו.

מהי הבעייתיות הרבה בשינוי בן בין הבנים?
כדי לעמוד על עומק העניין, יש להבין מדוע אדם משנה בין בניו? כיצד קורה שלא כל בניו מקבלים ממנו בצורה שווה?
הדבר נובע פעמים רבות מכך שלאדם ישנו ציור של "הבן האידיאלי", שאליו הוא מנסה להוביל את ילדיו. כאשר אחד הבנים מתפתח בצורה שונה ואינו מתאים את עצמו לדמות שצייר לעצמו ההורה, מתעוררות בעיות, נוצרים עימותים ובן זה נהיה "כבשה שחורה". הוא אינו מקבל אפשרות להתפתח בצורה המתאימה לאופיו ולתכונותיו. שינוי בן אחד בין הבנים פירושו, שלא נותנים לכל בן אפשרות להתפתח ולהתקדם בהתאם לאישיותו, לכשרונותיו ולתכונותיו.
אם ההורה אינו מבין שכל בן הוא יצור עצמאי, "נשמה אוטונומית", אלא מנסה "להלביש" על כל בניו את חלומותיו ושאיפותיו, הוא בהכרח גורם בכך ליחס לא שווה בין הבנים, שכן לא כל הבנים מתפתחים באותה צורה ומתאימים לאותה דרך.
שוויון בין הבנים אין פירושו שכל הבנים מקבלים אותו דבר בדיוק: נשלחים לאותם חוגים, לאותם בתי ספר ולומדים את אותם מקצועות באוניברסיטה. השוויון האמיתי הוא הפוך בדיוק. שוויון אמיתי הוא הכרה בכך שלכל בן יש את דרכו ואת אישיותו, ובהתאם לכך הוא מקבל אפשרות להתפתח ולהתקדם. אין צורה אחת שלאורה צריכים הבנים לגדול, אלא כל בן מקבל יחס מלא לצורה המתאימה לו.
ננסה להמחיש את העניין בדוגמא מהחיים:
רוב ההורים רוצים שילדיהם ילמדו, ירכשו תעודת בגרות ואולי אף תואר אקדמאי. כיצד על ההורים להתייחס לבן שאינו רוצה ללמוד ואינו מעוניין בתעודת בגרות כיוון שיש לו כשרון טכני, אירגוני וכדו' שאינו מצריך לימודים "קונבנציונאליים" בדווקא?
אם ההורים יתעקשו לדרוש מבנם שילמד, יתכן שבכך הם חוטאים לנפשו. האם זוהי אכן טובת הילד שעומדת לנגד עיניהם, או שיקולים זרים כמו תגובת החברה והמשפחה וכדו'?
שוויון בהקשר הזה יתכן שיתבטא בכך שההורים יעזרו לבנם להתפתח ולהתקדם במסלול המתאים לתכונותיו וכשרונותיו.
דילמות כאלה מונחות לפתחם של ההורים חדשות לבקרים, בתחומי הלימודים, החינוך, החברה, התורה ועוד תחומים רבים, והם נדרשים לתבונה רבה ומחשבה רבה על טובתו של הבן כדי לעמוד במשימה זו.
מובן שלא ניתן לתת מתכון פשוט ואחיד למקרים המורכבים והמשתנים העומדים בפני ההורים, אולם נראה שהבסיס לכל המקרים משותף:
על ההורים להבין כי לכל בן אישיות עצמאית, עם תכונות שונות, ולכל בן זכות לקבל מהוריו יחס שווה בהתאם לאישיותו.
הדרך להגיע לכך היא מחשבה רבה על טובתו של הילד, ועבודה אישית על כך ששיקולים זרים לא יעמדו לנגד ההורים בעת קבלת ההחלטות.

---

¹ שבת י' ע"ב.
² שם ד"ה " ה"ג נתגלגל".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *