החיים משחק או עבודה
יש שואלים האם החיים זה משחק או עבודה? לכאורה, ברור שזה עבודה. אך יש מקום להתבונן בצדדי שאלה זו.
הרובד הפשוט הוא השאלה האם החיים נועדו לשחק ולהנות או שהחיים נועדו לעבודה, לשליחות? המסילת ישרים בפרק א' אומר "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה". אך יש בעלי שכל שלא מבינים כך בדיוק. הם מבינים שהאדם במקרה נולד, במקרה חי, ובמקרה עובר מן העולם. כמו הביטוי 'כללי המשחק הדמוקרטי' – למרות שהעולם אינו משחק, יש מבינים שיש בעולם משחק.
בעומק העניין משחק הוא ביטוי למימוש האישי של האדם כי אדם ישחק בדברים שהוא אוהב ונהנה מהם, זה ביטוי לכוחות נפש של האדם, כביכול לא לקחת "כבד" את המציאות, להרגיש "זורם" עם העולם. לעומת העבודה שמבטאת עבדות, שזה דבר קשה.
האם אנו רוצים את הכבדות הזו של האחריות המוטלת עלינו או שאנו רוצים לזרום עם החיים, לבטא את מה שאנו רוצים לעשות, להרגיש חופשיים. הרבה פעמים אנו מתלבטים בשאלה זו, הרבה פעמים אנו שואלים 'מה היינו עושים לו היינו רוצים לבטא את עצמנו?' מול 'מה אני אעשה לטובת העולם?'.
בכדי לענות על שאלה זו יש לשאול האם עצמיות האדם היא הדבר המוביל, ועליו יש לעמול אפילו בצורה מעמיקה של נטיית לב, כשרונות ולא רצונות שטחיים או שהחיים נתנו לשליחות לעם, למדינה, לתורה, לעולם. בעולם הפוסט-מודרני, מנסים להשתחרר מעבודה, מתלות במשהו שהחברה מכתיבה, ויש בזה נקודת אמת כי הרבה פעמים, החברה והעולם מכתיבים דברים לא נכונים, ועושים כי כך אומרים לעשות, אך עדיין הדברים זקוקים להגדרה.
אומר הרמח"ל1 על הפסוק "עת לעשות לה', הפרו תורתך…" שבזמן שהעולם כתיקונו, השלמות היא שכל אחד עושה את מה שהוא, כל אחד מכיר את תפקידו, וזה מה שיועיל, בסופו של דבר, לעולם – מימוש עצמי. הבעיה מתחילה שהעולם לא בצורתו הראשונה והשלמה ויש אנשים שלא עושים את תורתם ותפקידם, "הפרו תורתך", ואז הדרך הרצויה לפני ה' שאדם יטול על עצמו תפקידים של אחרים, אפילו כשנוגדים את רצונותיו ואת שאיפותיו. כי בחיים שניתנו למטרה ותכלית מסויימת יש להביט מה חסר ולמלאו וזוהי ההקרבה למען הכלל. כמו שהמדרש אומר משל לספינה שיש בה חור… – כשמשתנה דבר מסוים זה משפיע על הכל אנו מבינים שאנו חלק מההוויה, ואם אנו נממש עצמנו אך כל העולם לא, גם אנחנו ניפול. ולכן כשהפרו תורתך – אז "עת לעשות לה'" – יש ליטול מטלות על חשבון רצוננו הפרטי. יש שליחות גדולה לתורה, לעם ישראל, ואם אנו לא נעשה את שליחותינו במובן הכללי, אז חלילה הכל יכול להתמוטט.
הגמרא במסכת ברכות דך ס"ג. אומרת "דרש בר קפרא: זלת – קבוץ קנה מינה, באתר דלית גבר – תמן הוי גבר" רש"י פירש: אם ראית סחורה בזול קנה ממנה הרבה שסופה להתייקר. הגר"א מסביר שהגמ' לא מתכוונת רק לומר לנו איזושהיא עצה כלכלית אלא הדרכה תורנית שאם יש דרכי לימוד שהעולם לא עוסקים בהם, עסוק בהם אתה כדי שבבוא הזמן דרך לימוד זו תהפוך לנחלת הרבים, וזהו, "ובמקום שאין אנשים – השתדל היות איש".
1 אדיר במרום ח"א עמ' כ"ח