עירובין ה' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
עירובין ה' (ע"ב):
אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וקל וחומר מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ.
רשות הרבים עניינה דין שהרי היא ביטוי לפירוד לשון עץ חיים שער י"א פרק ה':
אבל אלו הו' חלקים נקודות של ז"א יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין רק זה על גבי זה נפרדות ולא מקושרות יחד, ואז היו נקראים אלו הו', רשות הרבים, כי לא היה בהם יחוד והתקשרות ואחדות רק כדמיון אנשים נפרדין איש לדרכו פנה, ולא היה ביניהם אהבה וחבה, ולכן לא יוכלו לסבול אלו הכלים שלהם בחי' האורות, ומתו, כמו שכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו כי החבור גורם קיום והעמדה ומשל הדיוט אומר אם תקח י' קנים כל אחת לבדו ישתברו ואם תקח ג' לבד ביחד יתקיימו ולא ישתברו
ובהמשך שם פרק ז' כתב:
והנה אחר שנתקן ז"א נקרא רשות היחיד… לפי שבתחלה היו ו' חלקים נפרדין זה מזה בסוד רשות הרבים כנ"ל לכן נכנס בסוד העיבור תוך אמא כדי לאסוף החלקים האלו הנפרדין…ואז מחמת היותן מקובצים יחדיו… יתחברו יחד ויתקשרו יחד.
ושם שער י"ט פרק א':
הנה נתבאר לעיל כי כל הפגם והשבירה והמיתה שאירע לאלו המלכים היתה לסבת הפירוד אשר ביניהן שיצאו זה על גב זה שלא בדרך קוין… ואז היה רשות הרבים בסוד הפירוד ונמצא כי בחי' התיקון הוא כדי לחברם עד שיהיו בבחי' קוין מאירין זה בזה ועל ידי זה יהיה להם תיקון.
ושם פרק ג':
נתקנו ונעשו רשות היחיד אשר גבהו י' ורחבו ד' והענין כי נתחברו ונתקשרו ונאחזו זו תוך זו.
ידוע שז' מלכים שמלכו בארץ אדום הם כולם דינים והם כולם מפורדים ומנותקים זה מזה וזה נקרא רשות הרבים1 ורשות היחיד שהיא התיקון היא בחי' חסד שהוא התקשרות והתחברות2.
חצר ומבוי הם בחינות של רשות היחיד היוצאת מרשות הרבים. המחיצות הן התיקון המייחד את רשות היחיד מרשות הרבים. המחיצות הן הגורמות חיבור והתקשרות לכל הנמצא בתוכן.
אם נרצה לדרג את הבחינות השונות מרשות הרבים – כדמיון אנשים נפרדים ועד לבית בו כולם מחוברים ממש במשפחה אחת, הרי הסדר הוא רשות הרבים, מבוי, חצר ובית.
יש הבדל בין חצר לבין מבוי. החצר קשורה יותר לבית, לרשות היחיד ממש והמבוי קשור יותר לרשות הרבים שכן אף הוא נועד להילוך, ויש לו דמיון לרשות הרבים בחי' "איש לדרכו פנה" על כן יש ללמוד קל וחומר. ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה, שכן היא יותר נוטה כלפי רשות היחיד ממש שהיא הבית, אעפ"כ ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ, מבוי שניתר בלחי וקורה ודי בו כדי להבדילו מרשות הרבים, קל וחומר שניתר בעומד מרובה על הפרוץ, שכן להבדיל מבוי מרשה"ר די בפחות היכר מאשר בחצר שהיא קרובה להיות בית.