ביצה ל"ו (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
ביצה ל"ו (ע"ב):
… כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
כבר למדנו לדעת (לעיל ל"ה:-ל"ו.) שיום טוב הוא בחי' קל והשבת חמורה. שכן האורות המאירים ומשפיעים ביום טוב גלויים יותר ואינם מלובשים כמו האורות המאירים בשבת1. על כן דברים שנאסרו ביום טוב, קל וחומר שיאסרו בשבת.
שבת משום קדושתה העליונה ואורותיה העליונים (אשר משום עליונותם אי אפשר לקבלם שלא דרך לבושים ומסכים)
"כל העולמות עד למעלה עד הא"ס… והנה כיון שביום השבת אין שום בירור נעשה לכן כל המלאכות אפילו של אוכל נפש נאסרו בשבת… וזה סוג איסור מלאכת הבירור (בורר) ביום השבת לפי שאין בירור אוכל מתוך הפסולת נעשה ביום השבת כי הכל אוכל גמור בלא פסולת… אמנם ביום טוב אין העולמות עולים עד מקומם האמיתי כמו בשבת ולכן הותרו מלאכות של אוכל נפש ביום טוב". (לשון שער המצוות פרשת בהר).
בשבת "כל מלאכתך עשויה". העושה מלאכה מחלל את השבת ועושה אותה כיום חול אשר בו יש לעשות מלאכה על מנת לברר את הטוב מתוך העולם ולהביאו לשימוש האדם, ולהעלותו אל הקדש.
ביום טוב שאורותיו גלויים יותר אין זאת אלא משום שהם באים ממקום גרוע יותר ונמוך יותר, ממקום בו אפשר לקבל גם אורות גלויים יותר, ולחיות לאורם. כיון שכך ביום טוב יש עוד מציאות של צורך לברר את האוכל מן הפסולת. על כן מלאכת אוכל נפש הותרה.
זה הקשר בין חלקי המשנה "… ביום טוב אמרו קל וחומר לשבת, אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד". קלותו של יום טוב מלמדת על מקום נמוך יותר שמצריך עדיין מלאכת הבירור.
1 כך לשון שער הכוונות בפרק העוסק בשינויים שבין שבת ליו"ט: "… אמנם בבחי' הב' שהיא בחי' הז"א עצמו המקבל המוחין יש לו יתרון בי"ט מבשבת וז"ס טעם ושמחת בחגך ומחויבים אנחנו לשמוח בי"ט יותר מבשבת. והענין הוא כי בשבת יש ב' מסכים אל מוחין דאבא ואין הז"א יכול לקבל הארתם יותר בגילוי משבת כי שם יש ב' מסכים ובי"ט לא יש רק מסך א' ולטעם זה שמחת יו"ט אל ז"א המקבלם יתירה על שמחחו בשבת כי ביו"ט מרבין בסעודה ובבשר וביין" ובפירוש הרמ"ז על זהר פרשת אמור: "ההארה המאירה ביום טוב אינה בכניסת כלי נה"י דאבא בנה"י דאמא, כי אם הארה מגולה וזוהי שמחת יום טוב".