יבמות פ"ז (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
יבמות פ"ז (ע"ב):
אמרו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור רבי מאיר מחייב אמר ר' מאיר קל וחומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי.
אף כאן מכנה הגמרא בפירוש את המיתה כ"חמורה" ואת הקרבן כ"קל". המיתה הוא דין קשה שאין רשות לעשותו אלא כשיש הוכחה גמורה של עדים. הקרבן הוא "קל" שאין חיובו דין קשה ואינו אלא ממון שמוקדש לגבוה על מנת לכפר ועל כן א"צ הוכחה כ"כ כמו לחיוב מיתה. על כן אם עדים מחייבים מיתה ק"ו שיחייבו קרבן.
חכמים אינם חולקים על עצם הקל וחומר אלא אומרים שבקרבן עדיין אנו זקוקים לשמוע ממנו כיצד היה הדבר אם במזיד או בשוגג שכן באם אכל במזיד אינו מביא קרבן, וכיון שצריך לשמוע דבריו אין העדות נחשבת לעדות שלמה ועדיין זקוקים לדבריו ועל כן הוא נאמן.