סנהדרין ס' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין ס' (ע"א)
עומדין מנלן אמר רבי יצחק בר אמי דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא והלא דברים קל וחומר ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה.
עי' רמח"ל בספר אדיר במרום (דף ק"כ) על הביטוי באידרא:
בגולגלתא יתבין תריסר אלפי רבוא עלמין וכו'
זו לשונו:
… והם ד' דברים שיש במצב האדם, עמידה, הליכה, סמיכה, ישיבה.
והנה הישיבה היא במלכות עצמה,
הסמיכה היא מן היסוד,
הליכה מן הנצח והוד,
עמידה מתפארת..
… וישיבה היא היות האורות נפסקים בתחומן, כאדם היושב שאין לו להתפשט. אך העמידה היא להיפך, והיא הארת האורות בלי הפסק. שעל כן העמידה היא בזכר שהוא משפיע, ישיבה היא בנוקבא שהיא מקבלת.
והנה לעתיד לבוא כתוב, "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפנ"י (תמיד) (ישעיה סו, כב) וזהו בסוד הנצחיות, שיהיה הכל בסוד העמידה, ובסוד השפעה נצחיית בלי שום הפסק.
יש לומר שהנהגת מלכי האומות בוודאי שייכת למצב הישיבה. גם הנהגתם על פי שרים של מעלה שהם בבחי' מקבלים ביחס לשם ה' ברוך הוא, שהוא המשפיע שפע לכולם.
על כן מציאותם היא מציאות של ישיבה, ואף על פי כן מלך מהאומות בשומעו שם ה' בכינוי נעמד על רגליו מתוך הבנה שיש למעלה ממלכותו מידה עליונה יותר, שהיא המשפיעה עליו בבחי' גבוה מעל גבוה.
מלך ישראל שהוא חלק ממלכותו יתברך ושייך בעצמו למדת תפארת ישראל, בשומעו שם ה', שאף הוא בתפארת, קל וחומר שצריך הוא לעמוד, וקל וחומר כל איש ישראל ששם ה' מצריך אותו לעמוד.