יבמות נ"ד (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יבמות נ"ד (ע"ב):
… ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה אמר רבא אתיא דודו דודו כתיב הכא ערות דודו גלה וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן אמר קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה.
פשיטא ליה לתנא שדודתו היינו מן האב, שהיא אחות אביו מן האב. נראה שאב משותף הוא ביטוי לקשר משפחתי. האב יוצר את הקשר בין האחים. האם מייחסת אותם לאומה והאב קושר ביניהם. על כן אמרו שמשפחת אב קרויה משפחה.
הקשר בין דברים הוא בתפארת. ספירת התפארת היא הקושרת את ו' הקצוות להיותם אחד.
אף הביטוי דוֹד, מורה על קשר של חביבות. על כן אמרו שדוֹד הוא בתפארת כלשון הקהילת יעקב:
דוֹד הנקרא תפארת שהוא דוֹד לכנסת ישראל והם נקראים דודים.
וכן כתב בספר פרדס רימונים לרמ"ק בשער ח' פרק י"ד עיי"ש.
מקור הדברים בזהר ויקרא דף ד':
… רבי אבא אמר, אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אלין אינון שית דקאמרן (שהם ו' ספירות דז"א)…
רבי שמעון אמר… שתו ושכרו דודים, אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען.
הביטוי של שכרות מורה על דבר זמני. על כן ביאר ש"דודים" הוא ביטוי לזווג לפרקים והוא זווג ז"א ונוק' היינו תפארת ומלכות.
על כן הביטוי דוֹדוֹ מתאים להיות נלמד בג"ש ואף הלימוד שהוא משפחת אב ראוי להיות נלמד בג"ש, כיון שאלו ביטויים של קשר שהא עיקר עניינה של הגזירה השוה שהיא בהנהגת התפארת.