בכמה מצוות הזכרנו משמעות מצוות בכור, מעשר שני ומעשר בהמה ואף החרם נזכר. אלו המצוות המסיימות את ספר ויקרא: בכור, חרם, מעשר שני ומעשר בהמה.
בכור1 מבטא היות ישראל בכור הקב”ה “בני בכורי ישראל” והבכורות נועדו לעבודת ה’ על כן הבכור נאכל לכהנים עובדי ה’. כל ישראל בחי’ בכורות ומתגלה הדבר בבכוריהם באדם ובבהמה מצד שייכות לכהנים.
החרם2 מבטא שייכות מוחלטת של האדם וממונו להשי”ת. הדבר מתגלה כשאדם מחרים רכושו לה’ שאז מאבד הוא את שלילתו המוחלטת של הרכוש “לא יימכר ולא ייגאל”.
יש בזה גם בחי’ מעשה של כעס וייאוש על כן צריך לתתו לכהן איש החסד למזג כעסו ויאושו (ע’ זהר על אתר).
מ”מ פועל הדבר שכן בעומק, האדם ורכושו שייכים להשי”ת. על כן מדובר בפרשה גם על החרמת אדם ובהמה טמאה.
מעשר שני3 מבטא את קדושת הארץ המתגלה בפירותיה. על כן עולים הפירות לירושלים לאוכלם בקדושה. אמנם יש להם פדיון והקדושה מתרחבת לכספו של האדם. מעשר נקבע על ידי האדם. הוא מחליט מה יהיה מעשר ומה יעשה בו. “ככל אשר תאווה נפשך”. מבטא הוא את החלק הבחירי שבקדושת רכושו של האדם מישראל. סגולת קדושת הארץ מתחברת לרצון האדם ובחירתו. סגולת הארץ עולה ומתחברת מצד אחד לרצון הערכי הרוחני של האדם בחי’ תפארת. זה הכלל הראשון “בכל אשר תאווה נפשך”, ומצד שני לרצונו המעשי – בחי’ יסוד זה הכלל השני של “בכל אשר תאווה נפשך”. ועוד יש להאריך.
מעשר בהמה4 מבטא את הקדושה הקניינית של האדם. העשירי “מייצג” את כל אלו שלפניו, והוא עולה לירושלים להיות על המזבח ולהיאכל לכל אדם. הקדושה הקניינית מתפשטת ומבטאת את חלק הכלל בממונו של אדם (עי’ עולת ראי”ה על משנת איזהו מקומן). (לעומת חרם המבטא שייכות הרכוש לאדם ולהשי”ת מבטא מעשר בהמה שייכות הרכוש והאדם לכלל ישראל וגזירה שוה לשניהם).
* *
*
הבכור, המעשר והפסח שינה באכילתם.
הבכור נאכל לכהנים – כמו שנתבאר. המעשר – לכל אדם כמו שהתבאר. והפסח למנוייו – שלא רק מצוה על החפצא שייאכל אלא מצוה על הגברא לאוכלו מתוך שייכותו לחבורה. כלל ישראל הולך ומתגלה בחבורה ובכל אדם ואדם ממנה האוכל את הפסח.
זו המצוה המחברת את כלל ישראל העליון – קרבן ציבור – עם כל אחד ואחד – “נאכל למנוייו”.
1 דוגמאות במידות העוסקות בבכור – מכילתא בא (י”ג, ב’),
מכילתא בא (י”ג, י”ג)
2 דוגמאות במידות העוסקות בחרם – ירושלמי מעשר שני (פ”א ה”א)
3 דוגמאות במידות העוסקות במעשר שני – פסחים ל”ח (ע”א) – מהדורא קמא,
פסחים ל”ח (ע”א) – מהדורא תניינא, עירובין כ”ז (ע”ב), ברייתא בריש הספרא וירושלמי מעשר שני (פ”א ה”ג)
4 דוגמאות במידות העוסקות במעשר בהמה – ירושלמי מעשר שני (פ”א ה”א)