זבחים י"ד (ע"א) – לימוד מקל וחומר
זבחים י"ד (ע"א):
א"ר יוסי ברבי חנינא מודה היה (רבי שמעון האומר שאין פיגול בחטאות פנימיות) לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת, חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול בחטאות.
שלא לשמן פסול בחטאת ובפסח, ואינו פוסל בשלמים. נראה שפסול שלא לשמו קשור להיות חטאת ופסח וקרבנות אשר יש להם זיקה לכרת. חטאת באה על חטא שיש בו כרת במזיד והפסח יש בו כרת למבטלו. זו אחת משתי מצוות עשה שיש בהן כרת.
הכרת הוא הכריתה מעם ישראל. קרבנות אלו באים לקשור את האדם לעם ישראל. לא רק נשמתו מאוחדת עם נשמות ישראל אלא גם גופו שהוא לכאורה מחולק ומפולג מן הכלל, אף הוא חלק מן הכלל.
הפסח מבטא זאת בהיותו קרבן שכל יחיד מקריבו ואעפ"כ הוא קרבן ציבור והחטאת מבטאת זאת בהיותה קרבן המקרב את האדם ומחברו לאומה ולאלוקיה.
על כן יש צורך שיהיה הקרבן לשמו וזו כל מהותו ועניינו לחבר המקריב לאומה על ידי הקרבן. הכוונה לשמו של הקרבן חלק חשוב בקרבן שכן הכהן המקריב פועל את החיבור במחשבתו של האדם על הקרבן.
על כן פסול שלא לשמו בחטאת, אף שהוכשרו בשלמים.
חוץ לזמנו פוסל אף בשלמים, זה פסול בעצם הקרבן שכל עבודותיו ואכילותיו יהיו מחוברים לשחיטה ולעצם הקרבן. פסול, לשון פילוג (רש"ר הירש) שמפריד הוא את אכילתו והקטרת אמוריו מן השחיטה ומן היותו קרבן. פסול זה מקורו בשלמים שהוא קרבן המחבר אכילת המזבח לאכילת אדם ולכל העבודות ולכן דווקא בו חשוב לחבר ולא לפלג.
חוץ לזמנו שפוסל בשלמים מלמדנו שהוא פסול חמור יותר משלא לשמו שהוכשר בשלמים.
על כן אינו דין שפוסל בחטאת אשר בה גם נפסל שלא לשמו אף שבשלמים אינו נפסל.
השלמים מבטאים הנהגת קל וחומר שכן יש בהם הנהגת הרחמים שהכשירו שלא לשמו ויש בהם הנהגת הדין שהם מקור דין פיגול שיש בו כרת. חטאת היא בהנהגת הדין גם מצד שבא על חטא וגם מצד שפוסל בו שלא לשמו ומחמירים בו שיהיה לשם הקרבן ויפעל פעולתו רק בהשלמת כל התנאים. על כן ילפינן מקל וחומר משלמים לחטאת.