י"ג מידות

זבחים כ”ב – לימוד מקל וחומר

זבחים כ”ב (ע”א – ע”ב):

אמר ריש לקיש: מי מקוה כשירים למי כיור. למימרא, דלא מים חיים נינהו, והתניא: במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק”ו למי כיור; מאי ק”ו למי כיור? לאו דמים חיים נינהו! לא, (לקדוש) דקדיש. וקדישי מעליותא היא? והא תנא רבי שמואל: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי! אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו! תנאי היא, דאמר ר’ יוחנן: מי כיור – ר’ ישמעאל אומר: מי מעין הן, וחכמים אומרים: שאר מימות הן.

למסקנה פירוש הברייתא האומרת:

במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק”ו למי כיור

היינו שמי כיור הם מים חיים, וקל וחומר שמים חיים ראויים לרחיצת איברי העולה.
והקשו (עי’ קרן אורה) מה ענין קל וחומר והלא פשיטא שמים החיים הם מים הראויים.
נראה שבמתכוון אמרה הברייתא “וק”ו למי כיור”, ללמדך שרחיצת איברי העולה ורחיצת כהנים את ידיהם ואת רגליהם עומדים על אותו סולם של טהרה והכנה אל הקדש. רחיצת שניהם באה ממקום של צורך להכינם לעבודתם ולמזבח.
יש מקום לחשוב שרחיצת איברי עולה היא דין בכבוד המזבח שלא להעלות עליו איברים מלוכלכים בדם וכדומה ודין רחיצת כהנים היא התקדשות והכנה לעבודה. אם כך הם הדברים לא שייך לומר “וק”ו למי כיור” שהרי אינם קשורים כלל לענין והיה צריך לומר מים חיים כשרים לרחיצת איברי עולה. השוואתם היא החידוש1 וזה מתבטא בקל וחומר שמעריכים אותם זה לעומת זה רחיצת איברי העולה ורחיצת כהנים.


1 עי’ בתרגום אונקלוס ותרגום יונתן שברחיצת איברי עולה תרגם “חליל” וברחיצת כהנים “קדיש” ומשמע שהפוכים הם חול וקדש ובודאי שלא משרש אחד באו וצ”ע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.