השפעת אברהם בעולם
אברהם מגייר את האנשים
חז"ל אומרים שאברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל ארבעים ושמונה והגיע לארץ ישראל כשהיה בן שבעים וחמש שנים1. במשך כל הזמן הזה "אברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים"2 כמו שנאמר "את הנפש אשר עשו בחרן", דהיינו, מעורר את כל גויי הארץ לאמונה בבורא. משעה שאמר הקב"ה לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך… ואעשך לגוי גדול", אברהם מפסיק לעשות נפשות והולך לבנות עםהיושב בארץ מיוחדת לו "לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
ונשאלת השאלה מדוע מפסיק תהליך זה? ויותר מזה: מה עלה בגורל אותן נפשות שעשה אברהם אבינו? מדברי חז"ל אנו למדים שהם חזרו לסורם ואף זה מלמד שכל אותן שנים של אברהם אבינו עד בואו לארץ ישראל כביכול לחינם היו וצ"ע.
דלת וחומה
המדרש בשהש"ר דורש את הפסוק "אחות לנו קטנה…":
ר' ברכיה פתר קרא באברהם אבינו "אחות לנו קטנה" זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) "אחד היה אברהם ויירש את הארץ" ואיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה… "ושדים אין לה" שעדיין לא בא לכלל מצות ומעשים טובים "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה" ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש, "אם חומה" – זה אברהם, אמר הקב"ה אם מעמיד הוא דברים כחומה, "נבנה עליה טירת כסף" נצילנו ונבנה אותו בעולם "ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" – אם דל הוא ממצות וטלטל מעשיו כדלת, נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת, "אני חומה" – אמר אברהם "אני חומה" ואעמיד מעשים טובים כחומה, "ושדי כמגדלות" שאני עתיד להעמיד בתים בתים וחבורות חבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" אמר לו הקב"ה כשם שירדת לכבשן האש, כך אני מוציאך בשלום שנאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים".3
שתי דרכי השפעה יש בעולם: דלת וחומה. הדלת פתוחה, נכנסים ויוצאים בה, דרך הדלת ההשפעה היא בפגישה ישירה עם האנשים. החומה לעומתה, סגורה ומסוגרת. בחומה, ההשפעה היא מרחוק, מתוך המגדלות שעל החומה. ולמדנו מן המדרש שדלת היא מטלטלת ואין השפעתה אלא לשעה. אף אותן נפשות אשר עשו בחרן, חזרו כולם לסורן וחזר העולם לאחריו עם מות אברהם. מפני שקודם שהגיע לארץ-ישראל אברהם השפיע בעולם אמנם בצורה נגלית אך לא תמידית. כשעלה לארץ שינה את צורת השפעתו להשפעה נסתרת אך נצחית. וכדברי רבינו בחיי:
ויש שפרשו כי הבארות הללו רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם, כי הם קלים לקבלת האמונה כמו הבארות שהם קלים לקבלת המים, ופתיחת הלב הסתום באמונה יכנה הכתוב חפירה, ולכך יאמר מצד הקנאה 'סתמום פלישתים', כלומר סתמו את ליבם והחזירום לסורם, וזהו: 'וימלאום עפר', כי תחת שמלאם אברהם חכמה ודעת את ה' באמונת היחוד מלאום פלישתים אמונתם הרעה.
בהשפעה ישירה וגלויה, כשם שאפשר להשפיע לטובה, כך ימצאו אלה שישפיעו חלילה לרעה.
לעומת זאת החומה היא קבועה. יצירת עם אשר "לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ואשר בו מגדלות – בתים בתים של צדיקים אשר אורן נראה למרחוק זו הדרך אשר למענה הוציא הקב"ה את אברהם מאור כשדים.
השפעה גלויה והשפעה סמויה
הרב זצ"ל מזכיר את שני סוגי ההשפעות וכך כותב:
… השפעתם של ישראל איננה התפשטות של לימוד דעות, בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת, באוצר האנושיות4.
הרב זצ"ל מציין שיש שני סוגי השפעה בעולם:
ישנה השפעה שפועלת בצורה גלויה, זוהי השפעה שניכרת לעיני כל, בדרך כלל באופן מיידי, אך השפעה זו, באותה מידה שהשפעתה ניכרת לזמן מסוים, הרי היא יכולה להשתנות ולחזור לכמות שהייתה, זו בחינת ה"דלת" שעפ"י המדרש מתוארת כדבר זמני בלבד.
לעומתה, קיימת השפעה שפועלת בצורה סמויה. זוהי השפעה סגולית שמופעלת ע"י יחידי סגולה והשפעתה אינה ניכרת במציאות החיצונית. זוהי השפעה שמשפיעה לאט אבל בצורה קבועה ומובנית. זו בחינת ה"חומה" שעפ"י המדרש היא העמדת חבורות של צדיקים כמו אברהם בעולם.
"את הנפש אשר עשו בחרן" – זו היתה דרכו של אברהם, דרך השפעה הגלויה, קודם שנתגלה הקב"ה וציווהו "לך לך מארצך". ההתגלות שינתה את אופי הקריאה בשם ה', מפרטי לכללי ע"י ההשפעה "הסמויה" ע"י עם החי בארצו ובעצם קיומו משפיע טוב על העולם.
מצות אהבת ה' על פי הרמב"ם
דברים אלו של הרב זצ"ל יכול לבאר את הרמב"ם במצוות "אהבת ה'":
הרמב"ם במצות עשה ג' מספר המצוות כותב:
היא שצוונו באהבתו יתעלה וזה, שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו תכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת… וכבר בארנו שזאת המצווה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו, וזה על דרך משל, כן כשתאהב אותו יתעלה באמת, כאשר תגיע לך מהשגת אמיתתו, אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי "ואהבת את ה' אלוקיך" אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ורצונו לאמר כמו שאברהם מפני שהיה אוהב, שהעיד הכתוב "אברהם אוהבי" וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם.
ואילו בהלכות תשובה5 פוסק הרמב"ם:
וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד.
אם – כן מתעוררת השאלה מדוע הרמב"ם בספר המצוות מגדיר את המצוה גם כאהבה שלו לקב"ה וגם צריך לגרום לאנשים אחרים לאהוב אותו ואילו ב"יד החזקה" מזכיר רק את העניין לאהוב את הקב"ה ולא מזכיר את הצורך להאהיב אותו על אחרים?
ונראה שעפ"י דברי הרב זצ"ל צריך לבאר את דברי הרמב"ם ב"יד החזקה" כהדרכה מעשית לאדם כיצד הוא צריך לקיים את מצוות אהבת ה' והיא דווקא ע"י ההשפעה הסמויה אך היציבה. ואילו בספר המצוות הרמב"ם בא לומר שיש עוד דרך השפעה שהיא גלויה, שהטביעה את רשומה בתורה אצל אברהם אבינו לפני הגיעו לארץ ישראל ודרך זו אף כי אינה מחוייבת, יש בה מן המצוה.
יהי רצון שנזכה להיות ממשיכי דרכו של אברהם ונזכה לקיים את הפסוק:"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט…"
1 חז"ל דרשו שבגיל שבעים אברהם הגיע לראשונה לארץ ישראל, וחזר לחרן, ובגיל שבעים וחמש נעתר לציווי האלוקי לעלות לארץ ישראל.
2 בראשית רבה ל"ט, י"ד.
3 שיר השירים רבה ח', י'.
4 אורות הקודש ח"א, "פעולת הידיעות הסודיות".
5 משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פ"י, הלכה ג'.