בבא קמא ו' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה

מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן.

 

בבא קמא ו' (ע"ב):

תנו רבנן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק"ו להקדש ור' ישמעאל אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל דמשלם שמינה אמר רבא ומה אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה המוציא מחבירו עליו הראיה אלא אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן מאי טעמא דרבי ישמעאל נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה מה שדה האמור למעלה דניזק אף שדה האמור למטה דניזק.

רבי ישמעאל למד ג"ש "שדה" "שדה" שזו שדה הניזק.
לדעתו אדם שגרם נזק ופגע בחבירו צריך לפייסו ולעשות שלום עמו. מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק יישלם ויעשה שלום עמו.
הניזק נפגע ואת הפגיעה צריך להשלים. המזיק צריך להתחבר אל הניזק על פי מדרגתו ואופי שדהו.
הגזירה השוה באה להשוות המזיק לניזק. לשבור את הקליפות המפרידות ולהתחבר לניזק. זה תפקיד המזיק. על כן הלימוד הוא בגזירה שוה (עפ"י הרמ"ע מפאנו).
לדעת ר"ע לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקין מן העידית. ק"ו להקדש.
שינה ר"ע מ"מיטב" ל"עידית". עידית לשון עדן.
רבי עקיבא כראותו שועל יוצא מקה"ק רואה בו את הנחמה והישועה ומהצלחתם של עוברי רצונו לומד על עושי רצונו מק"ו. אף הכא כשרואה מזיק קרקע חבירו חושב על תיקונו בשרשו. עידית לשון עדן. המזיק צריך לתקן את אשר עוותו, ולתת עידית המחזירו לשרשו לגן עדן קודם שהיה נזיקין בעולם. כשפוגשים נפילה והופעה של רע צריך לחדש את המקור הטוב ולתקן הרע בשרשו.
ואם בהנהגת הרע והחולין המנותקים מן הקדושה ומן השרש – כך, ק"ו להקדש שצריך לתקנו בשרש אשר הוא שם.
ועוי"ל לרבי ישמעאל עיקר הענין בנזיקין הוא הפגיעה בזולתו בניזק. עניינו בין אדם לחבירו. על כן התשובה היא התשלום והשלום והחיבור אל הניזק.
לרבי עקיבא עיקר הענין בנזיקין הוא הרע שיצא והופיע על ידי המזיק. עניינו העיקרי בין אדם לעצמו ולמקום. על כן צריך הוא לתקן את הרע שהביא לעולם ולעשותו טוב. כיצד מהפכין הרע לטוב? על ידי תיקון הדין בשרשו קודם שיצא והתנתק מן השרש הטוב.
ומהו השרש? השרש הוא גן עדן, שם היה הכל טוב, על כן בא הכתוב לגבות לנזיקין מן העידית – לשון עדן – וקל וחומר להקדש, שהפגיעה היתה בקדש ובעדן עצמו, שצריך לתקן על ידי עידית, ולהחזיר הרע לשרשו הטוב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *